החלטה בתיק א 17062/03

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום סך של 1,645,555 ש"ח. התובעת טוענת כי זהו חוב המגיע לה בגין דלקים שסיפקה לנתבעת 1 ( להלן: "החברה"), וכי הנתבעים 2 ו- 3 ערבו לפרעון החוב.

2.         הנתבעים מבקשים להתגונן בטענות הבאות:

(א)        התובעת סיחרה לצד שלישי את השיקים שמשכה החברה לפקודתה. הנתבעים שילמו תמורת השיקים לצד השלישי ובכך פקע החוב.

(ב)        התובעת היא ארגון פשיעה ומסמכי הנהלת החשבונות שלה כוזבים, ועל כן הוגש נגדה כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים. על כן לא ניתן ליתן אמון בכרטסת הנהלת החשבונות שלה.

(ג)         התובעת סיפקה לנתבעים דלק מהול במים.

(ד)        על פי כרטסת הנהלת החשבונות של החברה, החוב של החברה כלפי התובעת הוא 51,438 ש"ח בלבד.

(ה)        נתבע 3 לא חתם על כתב הערבות אלא מדובר במעשה זיוף.

(ו)         לנתבעים מגיע זיכוי בסך 24,000 ש"ח לחודש בגין עמלת תיווך במכירת דלקים של התובעת לידי הצד שלישי.

(ז)         ארבעה מתוך שישה שיקים הנזכרים בכתב התביעה שולמו עוד בשנים 2002- 2003 לידי מנהל התובעת. שני השיקים הנותרים ניתנו לבטחון בלבד.

3.         לא נסתרה הטענה לפיה הנתבע 3 כלל לא חתם כערב להתחייבויותיה של החברה. על כן יש ליתן לו רשות להגן כמבוקש.

4.         אין ממש בטענה כאילו סיחור השיקים על ידי התובעת לידיו של צד שלישי ופדיונם בידי הנתבעים מידיו של אותו צד שלישי הפקיע את עילת התביעה. אין עסקינן בתביעה שטרית, מכוחם של השיקים, אלא בתביעה בגין החוב לפי עסקת היסוד. אין גם התאמה בין סכום התביעה לסכום השיקים. על כן, סיחורם של השיקים לידי צד שלישי אינו מפקיע בהכרח את עילת התביעה לפי עסקת היסוד.

5.         הנתבעים טענו כי אולצו לפדות את השיקים מידו של אותו צד שלישי תחת איומים, ועל כן שילמו לצד השלישי 50,000 דולר, אך דבר זה אין בו כדי להעיד על פקיעתה של עילת התביעה נגדם. יצויין כי הנתבעים הקפידו שלא למסור בתצהיר פרטים אודות המחיר ששילמו תמורת השיקים, בניגוד לחובה המוטלת על מי שמבקש רשות להגן, ונתון זה נחשף רק בחקירתו הנגדית של המצהיר.

6.         הנתבעים טוענים כי התובעת סיפקה להם דלק מהול, ובגין כך אף הוגש נגד התובעת כתב אישום בגין קבלת דבר במירמה וקשירת קשר להונות את הציבור. דא עקא, טענה זו נטענה בעלמא, בלא שייטען מהו שיעורו של הנזק הכספי שנגרם לנתבעים עקב כך, ובלא נתונים מספריים כלשהם. נזכיר בהקשר זה את הלכת ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200:

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

(ראה גם ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 138-139 וכן בש"א 216/89  אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי   פ"ד מג(2), 172 , עמ' 175-176).

על כן, אין רשות להגן בנקודה זו.

7.         הנתבעים טוענים כי אינם חייבים דבר לתובעת, ולראייה הם מצביעים על כרטסת הנהלת חשבונות שלהם מהם עולה יתרת חוב בסך 51,438 ש"ח בלבד. גם חוב זה מוכחש על ידם, הואיל ולטענתם עומדת להם זכות קיזוז בגין הסכם לתשלום עמלה בסך 3 אג' לכל ליטר דלק שהתובעת תספק ללקוח בשם אל- רם גנרטורים. לדבריהם, הלקוח קיבל דלקים בהיקף של 80,000 ליטר לחודש, מאז חודש אוקטובר 2002, ולכן מגיע לנתבעים זיכוי בסך 24,000 ש"ח לחודש.

            טענה זו לוקה בטעות חשבונית: 80,000 ליטר כפול 3 אג' הם 2,400 ש"ח בלבד, ולא 24,000 ש"ח.

            הטענה לפיה גובה החוב הוא 51,438 ש"ח בלבד לא נסתרה בשלב זה. לעומת זאת, טענת הקיזוז אינה מפורטת דייה, שכן הנתבעים לא פירטו כמה זמן נמשכה אספקת הדלקים לאל -רם גנרטורים. בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ   פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768 נפסק: