החלטה בתיק א 16457/06

מונחות בפני שתי בקשות לדחייה על הסף על ידי שני נתבעים שונים.

התובעים בתביעה זו תובעים ארבעה נתבעים שונים בגין העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שבוצע עיקול והוצאת נכסים בדירתה של התובעת 1, נכסים ששייכים לה אולם הנתבעים, כל אחד לפי תפקידו לא הקשיב לטענתה כי החייב שבעקבותיו בוצע העיקול לא גר בדירתה מעולם והנכסים שעוקלו אינם שלו. התובע 2 הינו בנה של התובעת 1 ובעקבות ביצוע העיקול נדרש לסעוד את אמו וספג נזקים מהותיים עקב שהותו עמה. נתבעים 2 ו- 3 מתכחשים לאחריות הנטענת ומבקשים את סילוק התביעה על הסף כנגדם. 

נתבע 2

מר בן משה יוסי (להלן: "נתבע 2") הינו זרועו הארוכה של המוציא לפועל. הוא ביצע את העיקול בדירתה של התובעת 1 אולם הינו טוען כי כל שעשה היה לפי הוראותיהם של ראש ההוצאה לפועל ושל המוציא לפועל. עקב תפקידו לא היה לו כל זכות לא לבצע את עבודתו ומשעשה אותה לפי הוראות החוק הרי שאין כל עילת תביעה כנגדו ושמו שורבב לכתב התביעה רק בשל היותו בעל התפקיד שביצע את העיקול.

נתבע 2 הפנה את בית המשפט לע"ש (י-ם) 137/96 פפר נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי כו(6) 776 (להלן: "הלכת פפר"), שם נאמר כי מי שקיבל הודעה על עיקול עתידי, עליו הנטל לפנות לערכאות "במהירות הראויה על מנת להוכיח שהרכוש, שעיקולו מבוקש אינו של החייב".

המלומד בר - אופיר הרחיב על הנושא בספרו -

" האינטרס הציבורי מחייב שבעל התפקיד יוכל לפעול לפי האמור בצו העיקול ... אין זה מספיק לעורר ספק בפני בעל התפקיד בדבר הבעלות במעוקלים, כדי שיעזוב את המקום.  (ד' בר - אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, כרך א)

פרשנות זו מעבירה את החובה למנוע את העיקול על זה שקיבל את האזהרה והיה צריך לפנות להוצל"פ במהירות בכדי למנוע את העיקול. זאת משום שקיים אינטרס ציבורי לא לחייב אישית את זרועו הארוכה של ראש ההוצל"פ. באם לא תנתן "הגנה" זו, הרי שייתכן כי הליכי ההוצאה לפועל בכלל והליכי העיקולים בפרט ייעצרו והנושים יאבדו מזכויותיהם.

ב"כ התובעים המלומד התנגד למחיקת נתבע 2. לטענתו, הלכת פפר אינה מתאימה למקרה הנדון משתי סיבות: ראשית, מר פפר לא הגיע בניקיון כפיים לבית המשפט. למרות שקיבל אזהרה על ביצוע העיקול, ישב בחיבוק ידיים עד לביצועו של העיקול האמור. שנית, במקרה שבפני לא בוצע "עיקול ברישום". לטענתו הונח בתיבת הדואר של התובעים טופס "הוראה לביצוע הליך" מבלי שבוצע הליך כלשהו ומשכך לא היה כל מקום להוצאת מעוקלים.

נתבע 3

מר אביאני עדי (להלן: "נתבע 3") מבקש אף הוא לסלק תביעה זו על הסף.

נתבע 3 הינו בעל עסק בשם "עדי שירותי מידע". הנתבע פעל בחקירה למען נתבע 1 בכדי לאתר את מקום מגוריו של החייב, נשוא תביעה זו ובנה ואחיו של התובעים.

בשנת 2004 ערך נתבע 3 דו"ח חקירה אשר קבע כי החייב גר בדירת התובעת 1.

לטענת התובעים, נתבע 3 התרשל בתפקידו שכן החייב לא גר בדירת התובעת 1 כלל ומשכך חלה עליו אחריות עקיפה  על ביצוע העיקול האמור בדירתה.

בבקשתו לסילוק התביעה על הסף מציין הנתבע 3 כי  הנתבע 1 השתמש בדו"ח חקירה לא עדכני, למרות שהדו"ח היה רלוונטי רק בתקופה בה הונפק. כאשר נתבע 1 הסתמך עליו בשנת 2006, ברור הוא כי הדו"ח כבר אינו אמין. משכך אין הנתבע 3 אחראי על נזקי התובעים.

בנוסף, טען נתבע 3 כי נתבעת 4, שירותי מידע לישראל ש.מ.ל בע"מ שאף היא חברת חקירות ניתקה את הקשר הסיבתי בין נתבע 3 לביצוע העיקול. זאת מכיוון שנתבעת 4 סיפקה אף היא את הכתובת של התובעת כמקום מסתורו של החייב. נתבעת 4 סיפקה מידע זה לנתבע 1 בשנת 2005, הרי שהוא פעל לפי דו"ח זה ולא לפי הדו"ח של נתבע 3. בשנת 2005 ביצע נתבע 3 חקירה על החייב עבור לקוח אחר בו גילה כי לא ניתן לאתר אותו ולא הייתה כל הכוונה אל דירת התובעים (נספח א' לכתב הגנתו). אם נתבע 1 היה פונה לנתבע 3 לפני ביצוע העיקול הנ"ל, זו הייתה התשובה שהיה מקבל ולא הייתה מוטלת כל אחריות עקב ביצוע העיקול על נתבע 3. זוהי טענה נוספת המצביעה על כך  שאין כל קשר סיבתי בין עבודתו של הנתבע 3 לנזקים של התובעים.

לטענת הנתבע 3, שמו שורבב לכתב התביעה עקב רצונו של הנתבע 1 להתחמק מאחריותו ותו לאו.

ב"כ התובעים המלומד, התנגד לבקשתו של הנתבע 3 לסילוק התובענה כנגדו.

כאשר התובעים העלו בכתב תביעתם את הטענה כי החייב לא גר מעולם בדירה הנדונה, הרי שהדו"ח שהוגש לנתבע 1 על ידי נתבע 3 בו נכתב כי אכן החייב גר בדירתם, נעשתה בצורה רשלנית, חסרת מיומנות ותוך הפרת חובה חקוקה. מדובר בעוולות נזיקיות משכך, נתבע 3 כן נושא באחריות לנזק שנגרם.

דיון