החלטה בתיק א 15997/04

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר חיים עזאני (להלן: "המבקש") להורות על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 4/1/07 ובמסגרתו הוריתי על חיוב המבקש לשלם לגב' לוטפיה חאמד (להלן: "המשיבה") סך של 238,114 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/1/02 ועד לתשלום המלא בפועל.

2.         בתאריך 11/2/07 הגיש המבקש הודעה ובמסגרתה צירף עותק מהודעת הערעור שהוגשה על ידו לביהמ"ש המחוזי.

3.         המבקש סבור כי בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות ועל כן סיכויי הערעור טובים והוא אף מפרטם במסגרת הבקשה. כן טוען המבקש כי למבקש ישנם סיכויים טובים להצליח בהודעה לצדדים השלישיים אשר הוגשה על ידו ואשר הדיון בה הופרד על ידי ביהמ"ש.

המבקש טוען כי תיק ביהמ"ש מלא באסמכתאות מפי המשיבה על מצבה הכלכלי החמור, ובלשונו: "העידה המשיבה ואף ציינה בדיונים בפני בימ"ש נכבד זה ובפני ביהמ"ש המחוזי כי היא חסרת נכסים ומכאן, ואם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו".

עוד טוען המבקש, כי קיים סיכוי רב כי הצדדים השלישיים יחוייבו לשלם למבקש את הסכום שנפסק למשיבה ועל כן חיוב המבקש בתשלום בטרם מתן פסק דין כנגד הצדדים השלישיים יגרום לפתיחת הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש ולתפיחת חובו של המבקש שלא לצורך.

לבסוף מציין המבקש כי "למעשה מובטחים כספי המשיבה ואין לה לחשוש מהתחמקות מתשלום" וכן "כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר שכן העובדות עולות מתיק ביהמ"ש".

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, דין הבקשה להידחות שכן הבקשה אינה נתמכת בתצהיר חרף העובדה שכלולות בבקשה טענות עובדתיות הן לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה והן לעניין אסמכתאות המצויות בתיק ביהמ"ש ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, הינו מנומק ומבוסס על אסמכתאות משפטיות של ביהמ"ש העליון, מה גם שככלל ערכאת הערעור לא תתערב בפסק דין של פשרה אלא במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו".

5.         כידוע, שתי שאלות מציב בפניו ביהמ"ש בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי: האחת מתייחסת לסיכויי הערעור, ובאם ביהמ"ש משתכנע כי סיכויי הערעור אינם משוללים יסוד - עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק הדין והוא כי מפאת מצבו הכלכלי של הזוכה לא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו באם ישולם פסק הדין.

6.         באשר לטענה הנוגעת לסיכויי הערעור מקובלת עלי דעתו של כב' השופט קלינג (בדימוס) בבש"א 101000/98 אורן קרן נ' עזבון פטואלי ז"ל ואח' (לא פורסם), שם הוא מציין כי אין זה ראוי לו לביהמ"ש שנתן את פסק הדין להתייחס לסיכויי הערעור. אף אני נוקטת גישה זו ולא אתייחס לסיכויי הערעור. לצורך דיון בבקשה אני יוצאת מהנחה כי קיים סיכוי לערעור.

7.         מאידך, המבקש לא עמד בתנאי השני ולא הוכיח כי קיימת סבירות גבוהה שמצבה הכלכלי של המשיבה הינו כזה כי מקום שיתקבל הערעור לא יוכל המבקש להיפרע ממנה על פי פסק הדין.

            הבקשה, כאמור, אינה נתמכת בתצהיר. המבקש טוען אמנם בסתמיות כי תיק ביהמ"ש מלא באסמכתאות מפי המשיבה על מצבה הכלכלי החמור ואף כי המשיבה העידה בפני בימ"ש זה ובפני ביהמ"ש המחוזי כי היא חסרת נכסים. ואולם, המבקש אינו מפנה בסיכומיו ולו לאסמכתא אחת המבססת את טענתו ובודאי שלא עלה בידי לאתר פרוטוקול דיון שבו העידה המשיבה בפניי שעה שכאמור פסק הדין ניתן בלא חקירת עדים כפי שהוסכם על ידי הצדדים בביהמ"ש המחוזי במסגרת ע"א 2001/05.

8.         למעלה מן הצורך אציין כי הגם שהמבקש טוען בסעיף 28 לבקשה כי למעשה "מובטחים כספי המשיבה" אין לייחס לאמירה זו משקל רב, שכן בנשימה אחת מציין המבקש בסעיף 25 לבקשה כי חיוב המבקש לשלם כעת את פסק הדין עלול לגרום לפתיחת הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, ובכל מקרה, חובת הצדדים השלישיים לשפות את המבקש ככל שתיקבע תהיה רק בגובה הסכום שהמבקש שילם על פי פסק הדין למשיבה.

9.         משהמבקש לא הביא כל ראיה בתמיכה לטענה שלא יוכל להיפרע מהמשיבה באם יתקבל ערעורו לא ראיתי, איפוא, להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת.

10.        המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 1,000 ש"ח.

11.        מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' בשבט תשס"ז (18 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.

_________________

                                                                                                                      ב. טאובר,  שופטת