לפני בקשה למתן רשות להתגונן, אשר הוגשה על ידי המבקש, אברהם אליהו. מדובר בתביעה של בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן:
"הבנק"), אשר תבע מן המבקש תשלום סך של 41,958 ש"ח, בגין יתרת חוב בחשבון חח"ד שניהל המבקש בבנק.
התביעה
ביום 8.2.05 או בסמוך לכך חתם המבקש על בקשה לפתיחת חשבון ותנאי אשראי כלליים. הבנק נתן למבקש אשראי בסכומים שונים. המבקש נותר חייב לבנק סך של 41,958 ש"ח כולל ריבית עד ליום 31.12.06. חרף דרישות חוזרות ונשנות, לא פרע המבקש את חובו.
טענות המבקש
המבקש טוען כי הבנק העביר מחשבונו ללא קבלת רשות, סך של 10,000 ש"ח לחשבון אחר, על שם רועי גולן. מנהל סניף הבנק הודיע למבקש כי הסכום יושב לחשבונו על ידי גולן, אולם לא עמד בהבטחתו. לפיכך, יש לקזז מהתביעה את הסכום הנ"ל, תוך הפחתת הריבית וההצמדה בהתאם.
טענה נוספת בפי המבקש הנה כי הסכים לקחת הלוואה מהבנק לצורך העברת כספי ההלוואה למר אביעד גולן. אשתו של מר גולן, שושנה, שעבדה את הרכב שלה לטובת ההלוואה. גב' גולן מכרה את הרכב ב-72,000 ש"ח והעבירה סכום זה לחשבון של המבקש. הבנק פטר את הגב' גולן מיתרת סכום ההלוואה בסך של 18,000 ש"ח. הבנק היה צריך לתבוע את הגב' גולן על ההפרש. יש לקזז גם ריבית והצמדה של 7,000 ש"ח מסכום התביעה.
לפיכך, טוען המבקש, כי אין עליו לשאת בסך של 35,000 ש"ח מתוך סכום התביעה.
כמו כן, טוען המבקש כי פנה לבאי כוח הבנק לקבלת מסמכי ההלוואה ודפי החשבון, אולם ללא הועיל.
דיון
הצדדים התייצבו בפני לדיון ביום 23.12.07. בטרם נחקר המצהיר, טען בא כוח המבקש כי יש ליתן רשות להגן ולו בשל כך שהבנק סירב ליתן למבקש את דפי החשבון, מסמכי ההלוואה והמשכון. בא כוח הבנק טען כי הדרישה למסמכים התקבלה לאחר הגשת הבקשה וכי המבקש לא הראה מדוע מסמכים אלה חשובים להגנתו. בהחלטתי, קבעתי כי נושא זה יוכרע במסגרת ההחלטה בבקשה. המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
המבקש אינו מתכחש לחוב נשוא התביעה, אלא טוען שיש לקזז מסכום זה, סכומים שונים עקב מחדלי הבנק. כידוע, ההלכה היא כי כל טענת הגנה בבקשת רשות להגן צריכה להיות מפורטת ועל אחת כמה וכמה טענת קיזוז.
הטענה בדבר העברת 10,000 ש"ח מחשבון המבקש לחשבונו של מר רועי גולן
טענה זו נטענה בצורה לקונית למדי, אולם תוך פירוט הסכום המדובר וכן פירוט שמו של מנהל הסניף שנתן את ההבטחה להשבת הסכום לחשבון המבקש. המבקש לא ציין את המועדים הרלוונטיים, היינו מתי הועבר הסכום מחשבונו של המבקש ומתי שוחח עם מנהל הסניף. המבקש הצהיר בחקירתו כי רועי גולן הוא קרוב משפחה שלו וכן הצהיר כי יתכן ונתן רשות להעברת הסכום לרועי גולן, אולם לא מחשבונו. בחקירתו, הסביר המבקש לראשונה את הרקע להעברת הסכום של 10,000 ש"ח (עמ' 4, ש' 5 - 9). עניין זה לא נזכר כלל בתצהירו. טענות אלה מעלות תמיהות וכל הסיפור שסיפר המבקש בחקירתו הנו תמוה למדי ואינו ברור.
הטענה בדבר הנזק של 18,000 ש"ח עקב מכירת הרכב בסכום של 72,000 ש"ח
טענה זו אינה מקימה למבקש כל הגנה שהיא. המבקש מלין בתצהירו אך ורק על כך שהבנק לא תבע את שושנה גולן על הסך של 18,000 ש"ח, שהוא ההפרש בין המחיר שהתקבל מהרכב ולבין סכום ההלוואה. דא עקא, לא מצאתי טענה מצד המבקש בתצהירו שמבססת את זכות התביעה הנטענת של הבנק כלפי הגב' גולן, אשר בסה"כ שעבדה את הרכב לבנק. גם אם הייתה לבנק זכות תביעה כאמור, לא מצאתי בתצהיר המבקש טענה שלפיה הבנק לא היה רשאי לתבוע אותו במקביל על ההפרש הנ"ל והרי גם המבקש מודה כי ההלוואה של 90,000 ש"ח נלקחה על ידו מחשבונו (אמנם לצורך העברתו לקרוב משפחתו מר אביעד גולן). זאת ועוד: המבקש לא טען כי המחיר שבו נמכר הרכב לא היה מחיר סביר וממילא אין בתצהיר טענה שלפיה הבנק התרשל בכל הנוגע להליך מכירת הרכב, אלא רק טענה על אי הגשת תביעה נגד גב' גולן על ההפרש של 18,000 ש"ח. אם לא די בכך, במהלך החקירה צורף מחיר מחירון של יצחק לוי (ת/1). על פי חישובי בא כוח הבנק, מחיר המחירון האמיתי של הרכב לאחר ביצוע ההפחתות הנדרשות במחירון, עומד על 82,720 ש"ח. המבקש בחר שלא להגיש סיכומי תשובה ועל כן יש לראות בחישובים אלה כמקובלים על מבקש. מכל האמור לעיל, עולה כי טענת המבקש על קיזוז 18,000 ש"ח אין בה ולו הגנה לכאורה כנגד התביעה.
טענת הקיזוז של הריבית
טענה זו אינה מקימה ולו הגנה לכאורה. מדובר בטענה כללית וסתמית שלא פורטה כנדרש. המבקש לא הסביר בגין מה יש לקזז את הסך של 7,000 ש"ח הנטענים. הטענה כי מדובר בריבית והצמדה מהמצטבר, היא טענה סתומה ובלתי מפורטת. מסקנתי זו תקפה גם לאחר שלקחתי בחשבון שהבנק סירב להעביר למבקש דפי חשבון. חוסר הפירוט של הטענה לא נוגע לחישוב הסכום הנ"ל, אלא לכך שלא ברור מהבקשה על שום מה יש לקזז ריבית והצמדה בכלל. לפיכך, אין קשר בין אי העברת דפי החשבון ולבין יכולתו של המבקש לפרט בצורה ראויה את הטענה הנ"ל.
מתן רשות להגן עקב אי קבלת מסמכים
אין בידי לקבל את טענת הבנק שלפיה אין להיענות לדרישה לגילוי מסמכים שהועלתה לאחר הגשת הבקשה לרשות להגן. ההלכה שלפיה על הבנק להעביר מסמכים כאמור, במידה ואלה דרושים לנתבע כדי להתגונן, חלה גם אם הדרישה באה לאחר שהוגשה הבקשה. אין כל היגיון או סיבה להגביל את החובה למסור מסמכים כאמור, אך ורק לדרישות שהועלו לפני הגשת הבקשה. כל עוד הדרישה באה לפני הדיון בבקשה, יש להשיב לה לגופה. יתכנו מקרים נדירים שבהם גם בקשה כאמור שתבוא במעמד הבקשה ותנומק כדבעי, תתקבל תוך חיוב התובע בהמצאת המסמכים ומתן אפשרות להגשת תצהיר משלים, אמנם תוך פסיקת הוצאות.
במקרה דנן, המבקש דרש לראות את דפי החשבון, את הסכם ההלוואה ואת הסכם המשכון. כל המסמכים רלוונטיים לתביעה, אולם לא מצאתי כי אי העברתם למבקש טרם הדיון, פגעה ביכולתו להתגונן כנגד התביעה. המבקש ממילא הודה בקבלת ההלוואה ועל כן לא מצאתי כיצד אי העברת הסכם ההלוואה פגעה בהגנתו.