החלטה בתיק א 14905/97

1.         זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21.7.97 כנגד המבקש, הוא הנתבע 1 (להלן: " המבקש") בהעדר הגנה, בתביעה לשיפוי שהגישה קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.         ביום 20.5.93, שעה שנהג המבקש ברכב, ארעה תאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל מהרכב, ונגרמו לה נזקי גוף.

            הנתבע 2 היה בעת התאונה הבעלים, המחזיק, המפעיל ובעל השליטה של הרכב הפוגע ומעסיקו של המבקש אשר התיר לו לנהוג ברכב.

בעת התאונה, נטען בכתב התביעה כי לא היה ביטוח בר תוקף, ועל כן הנפגעת פוצתה ע"י קרנית. בכתב התביעה עותרת קרנית לשיפויה ע"י הנתבעים, בגין התשלומים אותם העבירה לנפגעת.

3.         כתב התביעה הוגש ביום 16.1.97, ומשלא הוגש כתב הגנה במועד ע"י המבקש, הגישה המשיבה ביום 15.5.97 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בבקשה זו ניתנה החלטה ע"י כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל, כי יש לצרף תצהיר נסיבות המסירה ומדוע נמסר לבן דוד ולא לנתבע עצמו. לאחר הגשת תצהיר שליח מטעם קרנית, הנותן הסבר בדבר נסיבות ההמצאה, ניתן ביום 21.7.97 פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקש, אשר חייב את המבקש לשפות את קרנית בסכום של 33,198 ש"ח. פסק דין זה עותר המבקש לבטל בבקשה זו.

4.         בבקשתו טוען המבקש, כי מאז שהועסק אצל הנתבע 2 היה ידוע לו שהרכב בו נהג מבוטח. המבקש אף צירף תצהיר מטעם הנתבע 2, לפיו למבקש לא היתה כל ידיעה שלא היה ביטוח לרכב.

            לטענת המבקש, בסמוך להגשת כתב התביעה, לפני כשמונה שנים, לקח אותו הנתבע 2 לעורך-דין בשיר מוחתסב, ובפגישה נאמר לו ע"י הנתבע 2 שעורך-דין זה יטפל בכל הקשור לתביעה ולתאונה, כך שהעניין סגור, ומאז מצהיר המבקש כי לא ידע דבר אודות השתלשלות העניינים בתביעה.

            רק לאחרונה קיבל המבקש הודעה, מלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, על החלטה מיום 6.4.06, לפיה הוציאו כנגדו פקודת מאסר, וכן ביום 8.5.06 קיבל שובר לתשלום בעניין פקודת המאסר.

            המבקש טוען כי עבר בשנה האחרונה מספר התקפי לב, מצבו הרפואי קשה, הוא מובטל,  כך שלא יוכל לעמוד בתשלום פסק הדין.

5.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

            ראשית, לטענתה של המשיבה דין הבקשה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין ובגין האיחור הניכר בהגשתה. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען ע"י המבקש בתצהירו, הוא היה מודע להליכים המתנהלים נגדו במשך כל השנים מאז הומצאו לו פסק הדין עוד ביום 5.10.97, והאזהרה מלשכת ההוצל"פ. יתרה מכך, המבקש הגיש ביום 17.11.97 בקשה לביטול פסק הדין, נשוא בקשה זו. הואיל והמבקש ו/או פרקליטו לא התייצבו לדיון בבקשה, נמחקה הבקשה ביום 7.5.98. בנסיבות אלה, לטענת המשיבה, מנוע המבקש מלחזור ולהגיש בקשה זהה.

יתרה מכך, טוענת קרנית כי בשנת 2001 פנה המבקש אל לשכת ההוצל"פ ואל ב"כ קרנית בבקשות ובמכתבים אשר אף הם מוכיחים כי המבקש היה מודע לפסק הדין שניתן נגדו. קרנית צירפה המכתבים לתגובה. לטענת קרנית, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו 30 יום מיום ההמצאה של פסק הדין, ומשחלפו בענייננו למעלה משמונה שנים לאחר המצאת פסק הדין ולא הוגשה כל בקשה להארכת מועד, הרי שדין הבקשה דנן להידחות ולו מטעם זה בלבד.

אף לגופו של עניין, טוענת קרנית כי דין הבקשה להידחות. לטענת קרנית, משהוברר כי המבקש היה מודע להליכים המתנהלים נגדו ולא נתן כל הסבר להימנעותו להתגונן כנגד התביעה או לנהל כראוי את הבקשה לביטול פסק דין, הרי שאין להיעתר לבקשתו.

לטענת קרנית, המבקש אף לא מעלה בבקשתו כל טענת הגנה שתוכל לעמוד לו כנגד התביעה שהוגשה נגדו.

6.         לאחר קבלת תגובתה של קרנית, ולאור המפורט בה ניתנה החלטתי מיום 29.8.06, לפיה ניתנת זכות תשובה לב"כ המבקש, ובמיוחד בשאלת מועד הגשת הבקשה.

            המבקש השיב לתגובה אך בצורה לאקונית וציין כי הואיל והמדובר בבקשה שהוגשה ונמחקה מחמת אי התייצבות אין הדבר מהווה מעשה בי-דין. באשר למכתבים שנשלחו ע"י המבקש, אזי המדובר במכתבים שנשלחו בסיוע אחרים כשהיה בטיפול המרפאה לבריאות הנפש והיה מכור לסמים.

7.         דיון

            תקנה 201 לתקנות סדר הדיןד האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין:

            "ביטול החלטה על פי צד אחד