בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
14759-06,159899-06
12/06/2006
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
ס. אלדין הפצה ושיווק (1997) בע"מ
עו"ד גנאם
|
הנתבע:
1. יפאורה - תבורי בע"מ
2. תבורי שותפות מוגבלת לשיווק
עו"ד גב' שוחט-ברנט
|
| החלטה |
בפני בקשה לסילוק על הסף.
עילת הבקשה לסילוק על הסף הינה קיומו של כתב התחייבות וויתור עליו, כפי שנטען חתמו המשיבה ובעלי מניותיה ביום 26.3.00.
נוכח קיומו של כתב הויתור, אשר לאור לשונו אין למשיבה תביעות נוספות מן המבקשות, נערך לטענת המבקשות גמר חשבון סופי.
המבקשות טוענות כי אין מקום לשוב ולפתוח את ההתחשבנות לאחר למעלה מחמש שנים, כאשר כבר נחתם כתב הויתור ונסגר הנושא הכספי.
מדובר במסמך כתוב המחייב את המשיבה ואין לאפשר לה לסטות ממנו.
העובדות הצריכות לבקשה מצויות בכתבי הטענות עצמם. למעלה מן הצורך, נתמכה הבקשה בתצהירו של מנהל הכספים מטעם המבקשת 1 מר דב גבע.
המשיבה נדרשה להגיב לבקשה וטענה, כי עובר לחתימה על כתב הויתור הובטח לה שכתב הויתור לא יפגע בזכויותיה להגיש תביעות משפטיות.
המשיבה טענה עובדתית, כי לא התקיימה התחשבנות סופית בינה לבין מי מן המבקשות.
המשיבה תמכה יתדותיה בהקלטות ובתמלילים שצוטטו, על פי הוראתי בהחלטה מיום 17.5.06.
הפסיקה הכירה בתוקפו של תנאי ויתור .
עא 00 / 6234 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ נז (6) 769, עמוד שם בעמ' 789:
"ככלל, מוצדק להסתייג מן ההכרה בתוקפו של תנאי בחוזה שלפיו מוותר אחד הצדדים על זכות תביעה הנתונה לו, ותנאי החוסם את דרכו של מתקשר לערכאות עשוי להיפסל מחמת היותו מנוגד לתקנת הציבור, שלפיה נדרש כי הדרך אל בית-המשפט תהיה פתוחה כדי שבית-המשפט יוכל לדון בסכסוכים משפטיים למיניהם ולהכריע בהם. על-כן תנאי בחוזה המונע מצד פנייה לערכאות בגין הפרה עתידית של החוזה על-ידי הצד האחר אינו יכול להיחשב כלגיטימי, ודינו, ככלל, להיפסל. אולם לא כן ויתור על זכות תביעה בגין הפרה מן העבר, כבמקרה הנדון. ויתור כזה עשוי להיות חלק מפשרה הוגנת בין הצדדים ועשוי להיות תנאי כשר במסגרת הסדר מוסכם, שמטרתו לאפשר פתיחת מערכת יחסים חדשה המבטיחה לצד המוותר טובת הנאה המפצה אותו על הוויתור" .
רק במקרים נדירים בהם הוכח כי כתב הויתור היה נגוע, בוטל תוקפו.
הנני להפנות לאשר נקבע
ברעא 99 / 7817 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי נז (3) 49, עמוד 60:
"
משנכרת הסכם הפשרה וקוים, והניזוק קיבל לידיו את הפיצוי שהוסכם עליו, מוצו זכויות הצדדים בין שסכום הפשרה היה גבוה מהנזק בפועל ובין שהיה נמוך ממנו (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [38], בעמ' 736-737). בית-המשפט לא ייאות לפתוח את ההסכם לתביעה מחודשת מצדו של הניזוק אלא במקרים נדירים - שענייננו אינו נמנה עמם - שנשמטה בהם הקרקע העובדתית שעמדה בבסיסו של הסכם הפשרה, או שהוכח כי ההסכם היה נגוע במירמה או בטעות..."
במקרה דנן, טוענת המשיבה, כי ההסכם היה נגוע.
לגירסתה, למרות שבהסכם כתוב מפורשות כי הוא ממצה את זכויות הצדדים עד תום בפועל, נלוותה אליו הבטחה בעל פה כי לא כאלה הם פני הדברים.
אומר, כי טענה מעין זו היא טענה שהנטל להרימה כבד במיוחד.
מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, על כל המשתמע מזה.