בש"א, א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1422-03,6620-06
09/04/2006
|
בפני השופט:
ברון צפורה
|
| - נגד - |
התובע:
גרשוני אפרת
עו"ד תמיר סבן
עו"ד יובל גרשוני
|
הנתבע:
1. לאומי קארד בע"מ
2. בנק לאומי
עו"ד ב. לוינבוק ושות'
|
| החלטה |
א.
מבוא
:
בפני בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בגדרו של הליך לאישור תובענה כייצוגית.
המשיבים הגישו תגובה, לפיה הם מתנגדים לבקשה מטעמים שפרטו בתגובה.
המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבים שעניינה גביית גמי חבר בגין שימוש בכרטיס אשראי שהונפק לה, לבקשתה, על ידי המשיבים. בד בבד עם התובענה הגישה המבקשת בקשה לאישור התובענה כייצוגית מכוח סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות- שירות ללקוח, תשמ"א-1981 (להלן: "
חוק הבנקאות") ומכוח הוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: "
חוק החוזים"). יצויין כי בראשית הוגשה בקשת הייצוג כשהיא נסמכת גם על הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 ואולם היא תוקנה בהתאם להחלטתי מיום 29.1.04.
בבסיס התובענה טענת המבקשת, כי דבר קיומה של עמלת דמי חבר לא גולה לה, כי עד למועד בו חויבה בתשלום דמי חבר כלל לא ידעה על קיומה של העמלה וכי המידע בדבר תשלום דמי חבר לא היה קיים בדוחות החודשיים שנשלחו אליה מהמשיבה 1, לאומי קארד בע"מ (להלן: "
לאומי קארד") והוא אף אינו מצוי בסניף בו התנהל חשבונה.
בתגובתם לבקשת הייצוג טענו המשיבים, בין היתר, כי אין למבקשת כל עילת תביעה על פי סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות, הואיל וגביית דמי החבר הייתה ידועה ונהירה לכל, לרבות למבקשת. משכך, לא היה בהתנהגות המשיבים דבר העלול להטעות את ציבור לקוחותיהם וממילא לא הפרו המשיבים כל חובה חוקית ו/או נהגו שלא בתום לב ועל כן גם לא עומדת למבקשת עילת תביעה מכוח חוק החוזים. עוד טענו המשיבים, כי טענות המבקשת הינן טענות אישיות במהותן אשר אינן יכולות לשמש עילה לתביעה ייצוגית וכי המבקשת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין לאישורה של התובענה כייצוגית, בין היתר משום שגודלה של הקבוצה הנפגעת אינו מצדיק את ניהול התובענה כתובענה כייצוגית.
חקירתה הנגדית של המבקשת נשמעה בפני במשך שתי ישיבות והיא צפויה להסתיים בישיבה הקרובה.
ביום 9.3.06 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, במסגרתה מתבקש בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 112, תקנה 113 ותקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות") ובהתאם לרע"א 10052/05
יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513 (להלן: "
עניין יפעת") ולהורות למשיבות לגלות ולאפשר למבקשת לעיין במסמכים הבאים:
- הדוחות החודשיים של המבקשת אצל לאומי קארד החל מתחילת שנת 2000.
- מסמכים המעידים על גודל הקבוצה המחזיקה בכרטיסי אשראי לאומי קארד אשר נגבתה ממנה עמלת דמי חבר מתחילת שנת 2000 ואילך.
- סך גובה דמי החבר אשר נגבה על-ידי לאומי קארד מכלל לקוחותיה בכל שנה החל משנת 2000 ואילך.
ג.
טענות הצדדים:
המבקשת טוענת, כי במקרה דנן, כמו בכל בקשה לאישור תובענה כייצוגית, מצבה של המבקשת להכיר בה כתובעת ייצוגית אינו פשוט; בינה לבין המשיבים קיים פער מידע הפועל לרעתה, שכן המשיבים מחזיקים בידם את מירב המידע הדרוש למבקשת על מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית, בהם גודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית. לטענתה, היא מקיימת את התנאים שנקבעו ב"עניין יפעת" אשר מזכים את המבקשת בזכות לגילוי ועיון במסמכי המשיבים.
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, באשר היא הוגשה באיחור ניכר, לקראת סיומו של שלב שמיעת הראיות וכל זאת ללא כל צידוק והסבר. בכל הנוגע לדוחות החודשיים של המבקשת שנשלחו אליה משנת 2000 טוענים המשיבים, כי לא קיימים ולא יכולים להיות קיימים דוחות שכאלה, מאחר והכרטיס נשוא התובענה הונפק רק במאי 2001. ממילא, המדובר בחיוב שנתי והדו"ח הכולל אותו צורף לתצהיר המבקשת עצמה ואילו הדוחות החודשיים צורפו לתצהיר התומך בתשובת המשיבים לבקשת הייצוג. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשת אינה עומדת באף אחד מהתנאים להקמת זכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אשר נקבעו ב"עניין יפעת".
ד.
דיון והכרעה:
- בקשת המבקשת באה בפני למעלה משנה לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה ובעיצומו של שלב שמיעת הראיות, כל זאת מבלי שמצאתי בבקשתה כל הסבר או צידוק, לא כל שכן "טעם מיוחד" כמצוות תקנה 149(ב) לתקנות.
כבר מטעם זה דין הבקשה שבפני, להידחות.
בהערת אגב יצוין, כי אף אם תקנה 120(א) לתקנות אינה חלה ישירות על מצב הדברים נשוא בקשה זו, הרי שהיא חלה עליו מכוח היקש ומכוח ההיגיון שמאחוריה - הרצון לחסוך בזמן שיפוטי (ראה "עניין יפעת").