א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
13869-04
27/01/2005
|
בפני השופט:
מארק - הורנצ'יק דליה
|
| - נגד - |
התובע:
1. שמואלי רונן
2. שמואלי אורית
|
הנתבע:
1. (עמיר עמנואל יזמות פיתוח והשקעות)- 1998
2. עטיה אלי
|
| החלטה |
1. זוהי בקשה לפטור זמני מהגשת תמלילי שיחות בשלב זה של המשפט.
המבקשים מבססים את בקשתם על עקרונות היסוד של דיון הוגן והגעה לחקר האמת. לטענתם חשיפת התמלילים בטרם עת תפגע ברוח למשמעותי בתביעתם שכן מדובר בין השאר בתביעה הנוגעת למהימנות הנתבעים.
2. המשיבים טוענים מנגד, כי יש לדחות את הבקשה על הסף וזאת מהטעם שלא צורף תצהיר לבקשה, וכן מן הטעם, כי המבקשים לא הוכיחו, כי אכן ייגרם נזק ממשי למבקשים, וכי התקנות מעניקות זכות למבקשים לעיין בכל מסמך שיוגש ע"י הצד שכנגד ללא קשר לשאלת מטרת העיון או הנזק שייגרם.
דיון
3. הליך גילוי המסמכים והעיון בהם מעוגן בתקנות 112-118 לתקנות סד"א, התשמ"א 1984. הליכים אלה חשובים ביותר לניהול הליך הוגן כחלק מעשיית צדק בין הצדדים.
מטרתו של גילוי המסמכים הוא ברגיל להביא לחקר האמת. אולם אם סבור בית המשפט, כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשמיר לו שיקול דעת שלא להתירו. השאלה, אימתי רשאי בית המשפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה לגופו. "בית המשפט רשאי לפטור מן הכלל האמור, אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת" (ראה לעניין זה רע"א 4249/98 שמשון סויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח פ"ד נה (1) עמ' 522-521).
שימוש בדחיית העיון במסמכים ייעשה בעיקר במקרים הקשורים למהימנות וניסיון של צד לסתור גרסה של צד שני בנושאים הקשורים למהימנות, ובית המשפט רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, ולעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב ההגנה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראייה שבמחלוקת.
במקרה דנן לא צירפו המבקשים בבקשתם את תמלילי השיחות נשוא הבקשה ולפיכך נמנע מבית המשפט להשתמש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקסד"א ולעמוד על הפערים האמורים לעיל.
הכלל אם כן, הוא שיש מקום לגילוי כללי. היוצא מן הכלל הוא כאשר התובע עשוי לשבש ראיותיו אם יעיין במסמכי הנתבע בשלב מוקדם.
בעניינו התובע, הוא זה שמבקש לדחות את מועד גלויין של התמלילים והקלטות.
מכאן שעל התובעים לגלות את תמלילי השיחות, בין אם הולכים לפי כלל פסק דין שמעון סוויסה, (רע"א 4249/98 שמשון סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ הנ"ל) ובין אם הולכים לפי היוצא מן הכלל. שכן היוצא מן הכלל חל רק כאשר הראייה נמצאת בידי הנתבע, ומבקש הגילוי הינו התובע, ולא ההיפך.
אין המדובר באבחנה שרירותית.
אבחנה זו תומכת בתכלית חקר האמת ובכלל שלפיו נטל ההוכחה מוטל על התובע, כבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.
כאשר תובע מגיש תביעה, מוטל עליו נטל ההוכחה, ונטל הבאה הראיות להוכחת תביעתו. לעומתו - הנתבע - יכול לשבת בחיבוק ידיים, ולא להביא כל ראייה להוכחת הגנתו, ו/או לסתירת גירסתו של התובע, כל עוד התובע אינו מביא ראיותיו.
דהיינו - מהתובע נדרשת חובת גילוי רחבה של ראיות ועליו לחשוף כל ראיותיו.
בעוד שהנתבע - רשאי לנקוט עמדה פאסיבית, כל עוד התובע לא הביא ראיות שיש בהן כדי להוכיח את תביעתו.
(רע"א 6283/93 דיני חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף. פד"י מח (1) 639, 642).
מכאן תכלית האבחנה שבין המקרה שבפני, לבין המקרה שבפסק הדין שמעון סוויסה אשר הלכתו חלה רק כאשר הראייה אשר את חשיפתה מבקשים למנוע - נמצאת בידי הנתבע ומבקש הגילוי הינו התובע. ולא להיפך ולו מטעם זה אני דוחה את הבקשה.
יתר על כן, המבקשים, אשר לא צירפו תצהיר לאימות עובדותיה של בקשתם, נמנעו בבקשתם מלציין את סוג המסמכים והתמלילים שיש ברשותם, לא ביארו לאיזו מטרה בכוונתם להשתמש בתמלילים, מי הקליט את השיחות, באילו מועדים הוקלטו בשיחות, או מי עיבד את התמלילים.