לפניי שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף מפאת
התיישנות-
בש"א 11261/05 הוגשה מטעם הנתבעת 2 (מדינת ישראל)
ובש"א 14996/05 הוגשה מטעם הנתבע 1 (קיבוץ מעיין צבי).
שתי הבקשות התקבלו בזמנן בהחלטתו מיום 28/10/05 של כב' השופט הרשם שמואל ברוך, שהורה על דחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות, מהטעם שהעובדות הרלוונטיות לתביעה היו בידיעת התובעים, או אמורות היו להיות בידיעתם, בשנת 1995, לכל המאוחר, והתובעים לא הצביעו על נתון כלשהו שיש בו בכדי להצדיק חריגה מכללי ההתיישנות הרגילים.
התובעים ערערו לבית המשפט העליון, ובהחלטה מיום 6/12/06 נקבע, בהסכמת הנתבעים, כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שיחזור ויכריע בסוגיית ההתיישנות כטענת סף מקדמית, ובמסגרת זאת, ייערך דיון ממצה, כולל חקירת עדים.
בעקבות כך, הגישו התובעים בקשה להגשת ראיות נוספות בטענת ההתיישנות (בש"א 1990/08), לה הסכימו הנתבעים, בכפוף למספר סייגים, שלטעמי, העיקרי שבהם, נוגע ל"השתרבבות" מסמכים שאינם קשורים למוסך הרלוונטי לענייננו, אלא למוסך אחר, בשם "רובי ברקס". עיינתי בתיק המוצגים שהוגש מטעם התובעים, ונוכחתי כי אכן נכללים בו מספר מספר מסמכים הנוגעים למוסך האמור, ואינם קשורים לענייננו, ולכן אין לייחס להם משקל של ממש. בכפוף לכך, אני מתיר את הגשת תיק המוצגים כמבוקש. בנוסף, אני מתיר את הגשת שני הנספחים הנוספים שצורפו לתשובת התובעים לתגובה, ושנשמטו מתיק המוצגים המקורי.
על פי כתב התביעה (שהוגש ביום 1/3/05), התובעים הם ילדי המנוח איזו דוננפלד, יליד 1932, שנפטר ביום 23/2/82, ממחלת סרטן הלבלב. רעיית המנוח, הגב' ליזה דוננפלד ז"ל, נפטרה ביום 29/4/02. על פי הנטען, התובעים הם יורשיו הבלעדיים של המנוח. התובעת 2 ילידת 31/5/63 והתובע 1 יליד 29/9/66.
הנתבע 1 תיפקד, בתקופה הרלוונטית לתביעה, כבעלים או כמפעיל של מוסך מעיין צבי, ומעבידו של המנוח, והנתבעת 2 היא מפעילת שירות הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה, שפיקחה או אמורה היתה לפקח, על הגיהות המקצועית במוסך. בתקופה הרלוונטית לתביעה, עסק התובע במכונאות רכב, ובמסגרת זו, התאים רפידות, עשויות אסבסט, לבלמים ולמצמדים.
התובעים טענו, כי כבר בשנת 1964 הותקנו תקנות המחייבות ביצוע בדיקות רפואיות לעובדים החשופים לאבק האסבסט, אלא שבדיקות אלה מעולם לא בוצעו למנוח או ליתר עובדי המוסך. בשנת 1984 הותקנו תקנות האוסרות לחלוטין כל שימוש במוצרי אסבסט, למעט מספר חריגים, ובשנת 1991 תוקנו שוב התקנות, כך שגם חריג זה הוסר, ונאסר כל שימוש במוצרי האסבסט. על פי הנטען, למרות סיכונים אלה, המשיכו עובדי המוסך בעבודתם, תוך חשיפה מסיבית יומיומית לאבק האסבסט, ללא הגנה כלשהי ומבלי שהנתבעת 2 תפקח על תנאי עבודתם, ולבסוף, כמעט מחצית מהעובדים חלו במחלות סרטן מסוגים שונים. בשנת 1981 אובחן התובע כחולה בסרטן הלבלב, הוא נותח, אך נפטר כעבור ארבעה חודשים.
התובעים טענו, כי על פי חוות דעתו של פרופ' רביד (נספח ד' לכתב התביעה), קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של המנוח לאסבסט לבין מחלת הסרטן בה לקה. לטענתם, הספרות הרפואית מכירה בקשר בין חשיפה לאסבסט לבין שכיחות גבוהה של מחלת הסרטן, ומחקרים שונים הצביעו על שיעורי תחלואה גבוהים מהמצופה בסרטן הלבלב, מקרב עובדים שנחשפו לאסבסט.
התובעים הפנו לתביעה קודמת שהוגשה על ידי מר יצחק קרישוב, שעבד במוסך בנתבע 1, וחלה גם הוא בסרטן (מסוג לימפומה), וטענו כי קבלת התביעה בעניינו, מגבשת מעשה בית דין, גם כלפי התביעה הנוכחית.
לחלופין, טענו התובעים כי הם אינם יודעים, ואף המנוח לא יכול היה לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו למחלת הסרטן בה חלה, המחלה פרצה עקב גורמים שהיו בשליטתה המלאה של הנתבעת 1, והופעתה מתיישבת עם התרשלותם של הנתבעים יותר מאשר עם מסקנה הפוכה, ולחלופין, כי המנוח נחשף לדברים מסוכנים, כמשמעם בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולכן על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח, כי המחלה לא נגרמה באשמתם.
לחלופין, טענו התובעים, כי המנוח חלה במחלה עקב התרשלותם של הנתבעים או מפאת הפרת חובות חקוקות על ידם, שבאו לידי ביטוי, במעשים ובמחדלים המפורטים בתביעה.
בסיכום חוות דעתו, קבע פרופ' רביד, בהתייחס למצבו הרפואי של המנוח-
"...המנוח עבד במוסך שעסק בשיחזור רפידות בלמים והיה חשוף, במשך 20 שנות עבודתו, לאבק אסבסט, ללא אמצעי מיגון ראויים. לאור הידוע בדבר הפוטנציאל הקרצינוגני של אסבסט, לגבי סוגי סרטן שונים, החשיפה ארוכת השנים והגיל הצעיר של הופעת המחלה, קיימת הסתברות גבוהה לתרומה משמעותית של החשיפה לאסבסט לגרימת מחלת הסרטן".
אין מחלוקת, כי ממועד גילוי המחלה ופטירת המנוח מספר חודשים לאחר מכן, ועד להגשת התביעה, חלפו למעלה מעשרים שנים, כך שלמעשה, התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.
השאלה היא, האם מתקיימים בענייננו חריגים הדוחים את תחילתו של מירוץ ההתיישנות.
לתגובת התובעים לבש"א 11261/05, צורף תצהירה של התובעת 2, בו נטען-
"תנאי עבודתו של אבי אינם ידועים לי, למעט העובדה כי עבד במוסך הנתבעת 1 ועסק בהתאמת רפידות לבלמים ולמצמדים. מחלתו של אבי הופיעה, כאמור, בגיל צעיר מאוד והפתיעה את כולנו מאחר ואין במשפחתנו תורשה של מחלות סרטן ואבי גם לא עישן. כשהתעניינו ממה עשויה היתה המחלה לנבוע אמרו לנו הרופאים המטפלים כי מחלתו של אבי נדירה ביותר וכי זו לא מחלה תורשתית. כששאלנו האם יתכן קשר בינה לבין עבודתו, נאמר לנו שהדבר בלתי אפשרי, מאחר וישנן רק שלוש מחלות סרטן הנובעות מאסבסט, וסרטן הלבלב אינו אחת מהן. בשנת 2001 התפרסם פסק הדין בענין יצחק קרישוב, עובד אחר אשר עבד באותו מקום עבודה בו עבד אבי המנוח וחלה בסרטן, ואז התעורר אצלי החשד בדבר קיומו של קשר בין מחלתו של אבי ז"ל לבין עבודתו. במצב זה, בסוף אפריל 2001, פנינו לטיפולו של עו"ד קנר".
לבש"א 1990/08, שכאמור, הוגשה לאחר שהדיון בסוגיית ההתיישנות הוחזר מבית המשפט העליון, צורף תצהיר עדכני מטעם התובעת 2, בו פורטו מספר טענות עובדתיות נוספות הנוגעות גם הן לעיתוי שבו הוגשה התביעה הנוכחית, תוך התייחסות להליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו של מר קרישוב.
התובעת 2 טענה, כי בתקופת עבודתו של המנוח במוסך, וגם לאחר מכן, לא היה לה, לאמה ולאחיה קשר עם עובדים אחרים, והם לא היו מודעים לעובדה, שרבים מעובדי המוסך חלו בסרטן. בנוסף, טענה התובעת 2, כי הם לא היו מודעים להליכים המשפטיים שנוהלו בעניינו של מר קרישוב, ולא היה להם קשר עימו או עם עו"ד קנר. במהלך שנת 2001, קראה התובעת 2 בעיתון "ידיעות אחרונות" על פסק הדין שניתן בעניינו של מר קרישוב, ותהתה האם ייתכן שגם המנוח חלה בסרטן עקב עבודתו במוסך. לאחר התייעצות עם אימה ואחיה, פנו השלושה לעו"ד קנר, שהסביר את משמעותו התקדימית של פסק הדין, טען שמחלת הסרטן שנדונה באותו מקרה היתה שונה ממחלת הסרטן בה חלה המנוח, והסכים לקבל את המקרה לטיפולו.
בסעיפים 11 ו-12 לתצהירה, טענה התובעת 2-
"היו לנו באותה תקופה מספר פגישות עם עו"ד קנר, והחלטנו להמתין לתוצאת הערעור, ולא להשקיע סכומי כסף כה גבוהים, בהסתמך על פסק דין תקדימי שערעור עליו טרם נדון. נודע לנו בשלב מסויים, מפי עו"ד קנר, שהועדה לאבק מזיק, שהיא הגורם שאמור להחליט מטעם משרד הבריאות אילו מחלות סרטן יוכרו כנובעות מאסבסט, התכנסה אחרי שפורסם פסק הדין בעניין קרישוב, ולא שינתה את קביעותיה, שאינן כוללות את מחלתו של אבי בין מחלות הסרטן המוכרות כנובעות מאסבסט. בתחילת שנת 2005 הודיע לנו עו"ד קנר, שהערעור שהוגש על פסק דינו של מר קרישוב נדחה בביהמ"ש העליון, ובמצב זה החלטנו לצאת לדרך. נתנו לעו"ד קנר אור ירוק לפנות לפרופ' רביד, ולאחר שהאחרון אישר כי יהיה מוכן לתמוך בקשר הסיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה במוסך- הוגשה התביעה".