הבקשה
:
בפניי בקשת עו"ד אריאל פלביאן, להשתחרר מייצוג שולחיו, הם הנתבעים 1, 2, 6 ו-7 (מיכה צח, מיכה צח - חב' לקבלנות כללית בע"מ, תשלת מבנים בע"מ ומ.א.צ. הנדסה בע"מ).
עו"ד פלביאן מנמק בקשתו בשניים: הנימוק האחד הוא שהנתבע מס' 1, מיכה צח (המנהל ובעל המניות בשלושת החברות הנ"ל, הנתבעות מס' 2, 6 ו-7) נמצא בחו"ל בכתובת שאינה ידועה לו, ולכן הוא אינו זוכה לשיתוף פעולה מצד לקוחותיו. כפועל יוצא מכך, טוען עורך הדין שאינו יכול להמשיך לייצג את לקוחותיו נאמנה, לאחר שהקשר עמם אבד; הנימוק השני הוא שעל אף הטיפול הממושך בתיק ובשל היעדר שיתוף פעולה מצד לקוחותיו ואי יצירת קשר עמו מצד הלקוחות, טרם קיבל את שכר הטירחה שהוא זכאי לו.
בהחלטתי מיום 18/10/07 קבעתי שהבקשה להשתחרר מייצוג הנתבעים הנ"ל תידון רק לאחר שעורך הדין פלביאן יודיע שלקוחותיו זומנו כדין לישיבת קדם המשפט הקבועה בפני ביום 19/11/07, וקיבלו לידיהם פרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 17/9/07.
בעקבות החלטתי האמורה התקבלה הודעת עוה"ד פלביאן, לפיה פרוטוקול הדיון מיום 17/9/07 נשלח למענה הרשום של הנתבעת מס' 2, עם אישור מסירה שטרם חזר למשרדו, עוד הוסיף עורך הדין כי הנתבע מס' 1, מר מיכה צח, שוהה בחו"ל בכתובת שאינה ידועה לו.
בנסיבות האמורות, חוזר עוה"ד פלביאן על בקשתו להשתחרר מייצוג הנתבעים הנ"ל.
דיון
:
כללי לשכת עורכי הדין (כלל 13) ותקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 473) מסדירים את אופן שחרורו של עו"ד מייצוג לקוחו.
בהתאם לכלל 13(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 (להלן: "
הכללים"), עו"ד רשאי להפסיק ייצוג לקוח שלו אם נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה חוקית או אתית, או בשל אי תשלום שכ"ט והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה הפסקת הייצוג.
בהתאם לסעיף 13(א) לכללים, אי שיתוף פעולה מצד הלקוח עם עורך דינו וכן אי תשלום שכ"ט והוצאות הן, ללא ספק, עילות להפסקת הייצוג.
ברם סעיף 13 לכללים קובע בס"ק (ב) כי עו"ד המחליט להפסיק טיפולו בעניין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בענייניו של הלקוח.
במקרה שבפנינו, עורך הדין פלביאן אף לא טען שהודיע ללקוחותיו אודות בקשתו להשתחרר מייצוג ומשלא הודיע ללקוחותיו, מנוע הוא, לפי הכלל 13(ב) לכללים, להשתחרר מייצוגם, בין היתר משום שלקוחותיו אינם יודעים על הדיונים העתידיים וכן משום ששחרורו מייצוגם כיום עלול לפגוע בענייניהם של לקוחותיו.
תקנה 473(ב) לתקסד"א נותנות שיקול דעת רחב לבית המשפט לאפשר שחרור עו"ד מייצוג לקוח, לאחר בחינת הנסיבות של כל מקרה ומקרה, תוך מתן איזון ראוי לאינטרסים של בעלי הדין היריבים והאינטרסים של עורך הדין המבקש להשתחרר מטיפול בתיק.
ואם תומר שכך, הלכה למעשה, עוה"ד לא יוכל להשתחרר מייצוג הנתבעים כיוון שאין אפשרות למצוא אותם לאחר שעזבו את הארץ לכתובת לא ידועה, הרי תעלה השאלה - מה יומר התובע!! האם במקרה זה לא תקום ותזעק זכותו של התובע שלא ימצא עצמו בפני שוקת שבורה בהליך משפטי שמתנהל מזה 7 שנים בבית המשפט. ואם ב"כ הנתבעים עצמו אינו מוצא את לקוחותיו עתה, איך התובע ימצא אותם היום, שעה שבזמנו, עת הגשת התביעה, המציא את התובענה ואלה פנו לאותו עו"ד שמבקש עתה להשתחרר?
בנסיבות שנוצרו, נראה כי זכותו של התובע שמשפטו ימשיך להתנהל כדבעי גוברת על זכותו של עוה"ד להשתחרר מייצוג, זכות שלמעשה ספק אם מתקיימת משלא הודיע ללקוחותיו, לאור לשון כלל 13 לכללים הנ"ל, ולאור נוסח התקנה 473(ב) לתקסד"א.
אוסיף כי התובע, אשר המציא את תביעתו לנתבעים הנ"ל עת הגישה, יימצא כיום, באם הבקשה להשתחרר מייצוג תתקבל מבלי שעוה"ד פלביאן הודיע ללקוחותיו על הדיון העתידי, בפני מצב שבו לא יוכל לזמן את הנתבעים לדיון ואז לא יוכל לקדם את תביעתו. במקרה כזה עלולה התובענה להימחק וכך, הלכה למעשה, קונים להם הנתבעים יתרון דיוני לא הוגן ופוגעים באינטרסים הלגיטימיים, הדיוניים והמהותיים, של התובע, על לא עוול בכפו.
לדעתי, עו"ד שמקבל על עצמו ייצוג לקוח בבית המשפט, בד בבד לוקח את ה"סיכון" שלא ישוחרר מייצוגו אם הדבר עלול לגרום לבעל הדין היריב נזק בלתי הפיך, ואם אותו שחרור מייצוג עלול להקנות לאותו בעל דין יתרון דיוני לא הוגן - וזה המצב בפניי.
אשר על כן, כל עוד עו"ד פלביאן לא מצהיר כי זימן את לקוחותיו בזימון כדין לדיון העתידי, יישאר הכתובת של לקוחותיו להמצאת כתבי בי-הדין בתיק ובקשתו להשתחרר מייצוג נדחית.
אינני עושה צו להוצאות.