שתי בקשות למתן רשות להתגונן הוגשו על ידי הנתבעים בתיק זה שהתביעה בו הוגשה ב"סדר דין מקוצר" על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק").
בקשה ראשונה (בש"א 164545/03) לוותה בתצהיר קצר של הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ולא היה בה מאום לבד מטרוניה על אי קבלת מסמכים.
הבקשה השנייה (בש"א 148901/04) כוללת מספר עתירות שראשונה שבהן, ותנאי לשאר העתירות, היא קבלתו של תצהיר נוסף מטעמו של הנתבע, המבאר לפרטיהם את המגעים בין הנתבעים לבנק בכל הנוגע לגילוי המסמכים המבוקש ובעקבות כך עתירה למתן רשות להתגונן כנגד התביעה בתיק העיקרי עקב אי העמדת המסמכים לרשות הנתבעים.
עולה מהתכתובת המצורפת לתצהיר כי מרבית המסמכים המבוקשים כבר התקבלו במהלך הזמן והמגעים בין הצדדים ונותר מספר מועט של מסמכים נדרשים, כפי המפורט במכתב נספח "A" לתצהיר הנתבע בבקשה השנייה הנ"ל (להלן : "המכתב הנספח").
לעניין בקשות ממין אלו נכתבה על ידי לאחרונה החלטה בתיק אחר, שגם בו היו הנתבעים מיוצגים על ידי ב"כ הנתבעים דכאן, בה נאמרו הדברים הבאים:
"...התביעה בתיק העיקרי הוגשה על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") ב"סדר דין מקוצר".
מקובל על הכל, על פי הלכות שיצאו מתחת ידי בית המשפט העליון, כי בתביעות ממין אלו, המוגשות על ידי בנקים, אין על הבנק לצרף מסמכים רבים לכתבי טענותיו וחובתו, לעניין הקמת הזכות להגיש את התביעה בסדר הדין הנ"ל היא מצומצמת ביותר [ ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. הבנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 113 ].
מאידך נקבע שאם זקוק הנתבע למסמכים מהבנק לצורך הגנתו, זכאי הוא לקבל אותם ממנו ואם יחדל הבנק התובע ממסירתם, יהיה זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן כנגד התביעה בגין אי מסירת המסמכים הנדרשים.
עניין זה עבר התפתחות; בתחילה הייתה הקביעה שאם זקוק הנתבע לדפי החשבון של הבנק על מנת לבדוק את החשבונות, זכאי הוא לקבלם ולא נאמר דבר באשר למסמכים אחרים [ בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ ואח' "פדאור" (לא פורסם) 90 (3) 26 ]; פסק הדין הנ"ל צוטט בהסכמה, ובמגבלות קביעתו לעניין גילוי דפי החשבון (בלבד), בע"א 261/89 י. אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ "פדאור" (לא פורסם) 92 (2) 718.
רק בשלב מאוחר יותר, בפסק הדין "הילולים" הנ"ל, מתוך הסתמכות על פסק הדין בעניין "אפ .אר" הנ"ל, הוכרה זכות הנתבע ב"סדר דין מקוצר" לקבל לידיו את "... כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה..." [ שם, בעמ' 196 ].
קביעה זו שבפסק הדין "הילולים" פתחה פתח נרחב בידי נתבעים לדרוש מהבנק התובע להמציא מסמכים מן הגורן ומן היקב, בין שצריכים להם ובין אם לאו, ולו על מנת לעכב את התביעה שנגדם ולהמאיס לתובע את סדר הדין הנ"ל ואציין כי יש גם משרדי עו"ד שתשומת לבי ניתנה להתמחותם ביצירת הצורך בהמצאת מסמכים בנסיבות כאלו.
באמור לעיל אין כדי לקבוע שתמיד אלה פני הדברים; עשוי הוא שהנתבע אינו יודע בעת בקשת המסמכים, גם כשהיא בקשה כנה, איזו הגנה תמצא לו מהמסמכים המבוקשים; עובדה זו אינה צריכה לפגוע בבקשתו.
אמנם, יש הרואים בכך משום "מסע דיג" של המסמכים וייתכן וזו הדרך הראויה לתיאור הבקשה; יחד עם זאת, "מסע דיג" אינו ביטוי גנאי; למעשה שאול הביטוי מדיני גילוי המסמכים הכללים, שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, אלא שהמשתמשים, ברגיל , עושים בביטוי שימוש שלא לעניין הנכון.
כך נאמרו הדברים בספרו של זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מה' 7 פיסקה 345 עמ' 428): "...בעל דין הרוצה לגלות מה חומר מצוי באמתחת יריבו, מסמכים מזיקים ומסמכים מועילים, אפשר לומר עליו שהוא "דג" במימי יריבו
אך בדין הוא דג בהם שהרי מטרת הגילוי היא שיעלה דברים סתומים משם...
הדיג אינו מעשה פסול, אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד" (הדגשות שלי - צ.כ)
על כן, כל עוד המסמכים המבוקשים על ידי נתבע מהבנק, התובע ב"סדר דין מקוצר" נוגעים לעניינו שלו, במשפט המדובר, כאשר מדובר במסמכים הקשורים בחשבונותיו שלו (אפילו אין המדובר בחשבון נשוא התביעה) ועשוי שתבוא מהם הגנה לנתבע, מהראוי והנכון לגלותם.
אכן, דיג, ככל תחביב, יש לו מחיר; ולמחיר מספר מרכיבים: יכול הבנק לבקש את הוצאותיו בגין המסמכים המופקים על ידיו, בייחוד כאשר מדובר במסמכים אשר מלכתחילה נמסרים במהלך העסקים הרגיל לידי הלקוח (כמו חשבונות הבנק) אולם לא נשמרו על ידיו; יכול הוא שעקב היות הבקשה בקשת סרק, שמבקש המסמכים יחויב על ידי בית המשפט בהוצאות הבקשה, ואלו עשויות להיות משמעותיות ביותר, אם יתברר כי אכן לא הייתה כל תועלת ממשית ב"דיג" ויכול גם שבית המשפט יפסק במקרה כזה הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה, כפי סמכותו לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
ייאמר כי הגישה המקילה לעניין ה"דיג" סויגה מעט בפסק הדין 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון, פד"י נג1 עמ' 390, בעמ' 395 ואולם נראה שהקביעה שם נוגעת יותר לנסיבות המקרה הנדון, כאשר הובהר שלמעשה אין לנתבע כל צורך באותם מסמכים שהתבקשו על ידיו.
מבחינת הבנק התובע, טוב ייעשה אם ייעתר בדרך כלל, כפוף לתשלומים כאמור לעיל, לכל בקשות הנתבע להמצאת כל המסמכים המבוקשים ושניתן להמציאם ובכך ייחסך זמן וכסף והתביעה תצא לדרכה.
במקרה זה, טוען הנתבע שהוא זקוק לכל אותם מסמכים שטרם גולו לו או טרם נמסרו לו לצורך הקמת "טענת קיזוז" שקיימת לו, אולי, בגין חשבונות אחרים שניהל בבנק במהלך השנים, ולא נזכר הנתבע עד למועד הגשת התביעה בזכויותיו שלטענתו נפגעו עוד משנת 1980.