המחלוקת בתמצית
1. התובע הינו חבר בקיבוץ הנתבע (להלן - הקיבוץ או הנתבע). בין השניים נתגלעו חילוקי דעות ביחס לזכויות כספיות למיניהן. אחת מן הטענות שנפרסו בכתב תביעה שהגיש התובע נגד הקיבוץ עניינה זכותו בכספי קרן השתלמות כלשהי, ובשאלה זו הסכימו בעלי הדין (בישיבה מיום 9.1.2005), כי אחליט על סמך טיעון שיטענו בפניי, משמע בלא שמיעת ראיות, באשר עיקרה של השאלה השנויה במחלוקת - משפטי. והטיעונים אמנם נשמעו, ועתה באה השעה להחליט.
המחלוקת ביתר הרחבה
2. ובכן, ביחס לסוגיה המדוברת מוסכמות, הלכה למעשה, על בעלי הדין כל העובדות, הצריכות לשם הכרעה בה, והן משרטטות את התמונה הבאה:
בשנת 1995 החל התובע עובד במפטמת יענים במפעלים האזוריים צמח מ.א.ע.י. בע"מ (להלן - 'המפעל'). משכורתו הועברה אל הקיבוץ דרך קבע.
בחודש אוקטובר שנת 2003 נסגר המפעל, ועבודת התובע בו נפסקה. הפסקת העבודה הולידה זכות לקבלת כספים למיניהם, בין מן המפעל עצמו (הפרשי שכר וכד') ובין מקופות ומקרנות למיניהן, שבהן הופרשו כספים במשך שנות עבודתו של העובד-התובע במפעל, ובתוך כך - כספי קרן השתלמות, העומדים כיום על סך של 107,880 ש"ח. התובע מבקש לאחוז בכספים אלה, משלטעמו הם שלו, שכן הם נועדו להשתלמות שלו באופן אישי, להבדיל מן השכר אותו הוא קיבל מן המפעל, שכר שהועבר בשלמותו לקיבוץ משך כל השנים. הקיבוץ סבור, לעומת זאת, כי הכספים הם לו, באשר הם מהווים חלק בלתי נפרד מן השכר, ואת השבחתו המקצועית עשוי החבר-העובד לקבל לפי הכללים הנקוטים בתוך הקיבוץ פנימה.
3. זוהי, הלכה למעשה, מסכת העובדות הצריכה לנו, עם המחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין. על עובדות אלה יהא עלינו להוסיף הוראות מתקנון הקיבוץ הצריכות לעניין, באשר התקנון מסדיר את היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו, ומהן יהא עלינו לגזור את התשובה לשאלה, למי הזכות בכספי קרן ההשתלמות. לא למותר יהא להוסיף, מכל מקום, את קיומה של החלטה שנתקבלה בקיבוץ מקדמא דנא, לפיה כספי קרן ההשתלמות של מי מן החברים עוברים לקופת הקיבוץ, ואמנם כך נוהגים בקיבוץ מאז ומתמיד.
דיון
4. תמים דעים אני עם התובע, ודומה שעל כך לא חלק גם הנתבע, באשר לאופיה ולתכליתה של קרן השתלמות, משמע לקדם את העובד מבחינה מקצועית, להשביח את יכולותיו המקצועיות וכיו"ב, והדברים ידועים, והם נפרסו בפסיקה עניפה של בתי המשפט. אלא שהלכה זו עניינה תכלית הקרן ויעוד הכספים שבה, כשהדברים מכוונים ליחסים שבין המעביד לעובד. ואמנם, ביחסים שבין התובע לבין המפעל - את הכספים המדוברים יש לראות ככספי העובד, שנועדו לקידומו האישי וגו'. מכאן ואילך עלינו לפנות למערכת היחסים שבין התובע לבין הקיבוץ, שהרי מערכת יחסים זו קובעת מה ייעשה בכספים (ושאר זכויות, נכסים וגו') של החבר, אם יעברו לקיבוץ או ייוותרו בידי החבר. שאלה זו היא העומדת עתה למבחן, איפוא, ועתה אנו מבקשים להכריע בה.
5. מיוחדים הם היחסים שבין הקיבוץ לבין החבר, ותקנון הקיבוץ מבקש לשקף את עיקריהם. בבסיסם של יחסים אלה עומד עקרון השיתוף המלא בין החברים, וממנו נגזרת, מן הצד האחד, מחויבותו של כל חבר לעשות כמיטב יכולתו לטובת כלל חברי הקיבוץ, ובכלל זה - העברת כל תמורה המתקבלת מעבודתו - לקיבוץ, ומן הצד השני - מחויבותו של הקיבוץ לספק לחבר את צרכיו, בהתאם ליכולותיו. השיתוף שבין החברים מתבטא, איפוא, בשיתוף בכוח העבודה, מחד, ובשיתוף בזכויות מכל מין וטיב (ובכלל זה קנין וכד'), מאידך.
6. עקרונות אלה, העומדים בבסיסו של כל קיבוץ (במתכונתו ההיסטורית, קרי זו שלפני תהליכי ההפרטה למיניהם שעוברים עתה קיבוצים), משתקפים בהוראותיו של תקנון הקיבוץ, וביניהן מצאנו את אלה:
סעיף 3 לתקנון קובע:
'הקיבוץ הנו התאגדות חפשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל על הקנין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל שטחי היצור, הצריכה והחינוך...' (ההדגשה שלי - א.א.)
סעיף 4 לתקנון קובע:
'כל חבר קיבוץ ... מעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו, ומוסר לקיבוץ את כל ההכנסות והנכסים הנמצאים ברשותו או המגיעים לידיו מכל מקור שהוא, והקיבוץ קובע את עבודתו של החבר על כל הקשור בה, ומספק את כל צרכיו... בהתאם ליכולתו, וכל אלה בהתאם לכללים הנהוגים בו, כפי שנקבעו על ידי מוסדותיו המוסמכים...' (ההדגשה שלי - א.א.)
בין מטרות הקיבוץ הקבועות בתקנון מצאנו, בסעיף קטן 6(ג) שבו, את אלה:
'לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, החינוכיים והאישיים של חברי הקיבוץ ... בגבולות יכולתו הכלכלית של הקיבוץ... '(ההדגשה שלי - א.א.)
ובסעיף קטן 6(ו):
'לטפח את אישיותם ואת יכולתם האישית... של חברי הקיבוץ, בחיי החברה ובשטחי הכלכלה...'