החלטה בתיק א 1125/04

לפני בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים, הם הנתבעים בתיק העיקרי, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדם ונגד נתבעים נוספים, ביניהם המנוח יוסף מושקוביץ ויורשיו (עמם הגיע להסדר פשרה) בנק יורו טרייד בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק") לתשלום סך של 7,652,388 ש"ח בגין חובה של נתבעת מס' 1  ומכוח ערבותם של נתבעים מס' 2 ו-3 לחובה של נתבעת מס' 1  וסך של 7,759,215 ש"ח בגין חובו של נתבע מס' 3.

מבקשת מס' 1  (להלן: "המבקשת")  הנה חברה בע"מ והמבקשים מס' 2 ו-3 הם בעלי מניות בה ומנהליה.

ביום 22.11.00 פתחה המבקשת חשבון אצל המשיב וניהלה אותו על פי הסכם אשראי כללי ותנאים כלליים לניהול חשבונות אצל  המשיב.

ביום 20.1.04 הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בגינן חוב נטען  למשיב.

ביום 1.4.04 הגיעו המבקשים ויורשי המנוח להסכם פשרה עם המשיב אשר במסגרתו הוסכם כי יינתן פסק דין חלקי כנגד המבקשים על סך 5,000,000 ש"ח וכן כי נתבעים מס' 4-8 בתיק העיקרי יופטרו מערבותם.

טענות המבקשים:

לטענת המבקשים אין חולק כי שילמו למשיב את סכום פסק הדין החלקי וכן אין מחלוקת כי החל מיום הגשת התביעה שילמו למשיב סך של  6,467,878.98 ש"ח ואף הפקידו בידי המשיב שיקים דחויים על סך נוסף של 225,000 ש"ח.

לאור תשלומים אלה לטענת המבקשים, נותרה במחלוקת בין הצדדים יתרה בסך של 972,000 ש"ח בלבד, הנובעת מחיובי ריבית ועמלות על ידי המשיב שלא לפי ההסכם שהיה בינו ובין המבקשים ובגינה מוגשת בקשת מחיקת הכותרת ובקשת הרשות להתגונן.

לטענת המבקשים דין התביעה לדון במסגרת של פסים רגילים וזאת לאור העדר ראיה בכתב, הן בשל אי מילוי הוראות ההסכם אשר נחתם בין המשיב והמבקש וזאת, לטענתם בהתאם להלכה הפסוקה שנקבעה בהלכת הילולים ובפסיקה שבאה אחריה. לשיטת המבקשים הלכת הילולים והפסיקה שבאה בעקבותיה קבעו כי די בצירוף הסכם פתיחת חשבון ודף חשבון אחרון לצורך תביעה בסדר דין מקוצר, אך המשיב בחר שלא לצרף לתביעתו דף חשבון אחרון ולצרף במקומו מכתב  לא ברור הנושא את הכותרת "אישור יתרות" ואשר חתום בחתימה מקושקשת ולא שמית. כמו כן טענו המבקשים, כי אף בהסכם האשראי הכללי שנחתם בינם לבין המשיב נקבע כי העתק מהרישומים שבספרי הבנק או הדף האחרון של הרישומים הנ"ל שיאושר על ידי הבנק על גבי העתק של הרישומים או במסמך נפרד ישמש הוכחה מספקת לקיומם של הרישומים הנ"ל ולנכונות כל הפרטים הנקובים בהעתק האמור ועל אף האמור במסמך זה, בחר המשיב כאמור שלא לצרף העתק מהרישומים בספרי הבנק אלא מכתב שאין בו מאומה.

יתרה מכך טענו המבקשים כי בית המשפט העליון קבע במפורש בהלכת הילולים (שאזכורו המדויק הוא, ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188), כי אילו היה מדובר במכתב מהבנק ללקוח אשר מפרט את  יתרת חובו בחשבון הרי שלא היה מוכן לראות בכך משום ראיה בכתב מספקת או אף משום ראשית ראיה בכתב.

בהמשך טענותיהם מפנים המבקשים להלכה שנקבע בע"ש (י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, שבו נקבע כי אין הסכם פתיחת חשבון חל עוד על חשבונות ופיקדונות אשר פותח הלקוח לאחר מכן וכן כי בטלות ההוראות הקובעות כי העתקי חשבונות הודעות או מסמכים שנשלחו ללקוח ייחשבו, בהעדר הערות של הלקוח, מאושרות וכן בטלות ההוראות הקובעות כי ספרי הבנק ייחשבו כנכונים ושמקנות לספרים אלו מעמד של ראיה לכאורה.

לטענת המבקשים דפי חשבון הם הראיה בכתב לקיומו של חוב ולכן משלא צורפו דפי חשבון אלא רק מכתב מאת המשיב למבקשת  ובשים לב להלכת הילולים והלכת בנק לאומי שצוטטו בבקשתם, אין ולו ראשית ראיה בכתב לקיומו של החוב.

בסיכום טענותיהם שבו המבקשים וטענו כי התובענה אינה עומדת בתנאים לדיון בסדר דין מקוצר ולכן יש להורות על מחיקת כותרת התביעה, להעברתה לפסי דיון רגילים ולהתיר להם להגיש כתב הגנה.

טענות המשיב:

 לטענת המשיב, הלכה פסוקה ומושרשת  שנקבעה בהלכת הילולים היא, כי בשלב הגשתה של תביעת בנק נגד לקוח, הדרישה היא מינימאלית ודי בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית.

המשיב טען כי צירף לתביעתו בין היתר את מסמכי התנאים הכלליים לניהול חשבונות והסכם אשראי וכי מסמכים אלה הם המסמכים אשר מקימים למעשה את מערכת היחסים בין הצדדים ואת חובתם של המבקשים לפרוע כל חוב שייווצר כלפי המשיב בהתקיים תנאים מסוימים.

כמו כן טען המשיב כי צירף לכתב התביעה אישור יתרות בחשבונה של המבקשת ואין ממש בטענת המבקשים כי מדובר במכתב שאין בו כלום. לשיטת המשיב המכתב שצורף לכתב התביעה הנו מסמך סטנדרטי המונפק על ידי המשיב כדי להעיד על יתרה סופית של הלקוח בחשבון. כמו כן טען המשיב כי המסמך נושא עליו את חתימות מורשי החתימה של המבקשים כנדרש וכנהוג במסמכים מסוג זה.

עוד טען המשיב כי על פי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, הודעה ללקוח המכילה פירוט יתרת חוב בלבד יכולה לשמש כראשית ראיה בכתב לצורך הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

המשיב התייחס בסיכומיו לדברי המבקשים אשר הפנו לדבריו של כב' השופט בך בהלכת הילולים וטענו כי המבקשים לא טרחו לציין כי כבוד השופט בך אמר דברים אלה באמרת אגב אשר באה לתמוך בדברים שאמר בפסק הדין בעניין נאות מרינה וכל זאת בהיותו בדעת מיעוט ומשכך אין ממש בציטוט דבריו של כבוד השופט בך מכיוון שההלכה המחייבת היא שצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית גם באמצעות הודעה ללקוח, די בהם כדי להוות ראשית ראיה שבכתב לצורך תובענה בסדר דין מקוצר.