מבוא:
בפני בקשה להגשת ראיה משלימה.
המשיב הגיש תגובה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט בתגובתו.
המבקשים השיבו לתגובת המשיב.
הרקע לבקשה וטענות הצדדים
:
המבקש 1 (להלן: "
המבקש") והמשיב הינם אחים, אשר ניהלו עסקים משותפים בניגריה, בין היתר באמצעות המבקשות 2 ו-3 (להלן: "
החברות"). בין הצדדים התגלע סכסוך, אשר הוביל להגשת תביעות הדדיות; תביעה כספית של המשיב כנגד המבקש בגין גזל נטען של שטרי מניות שלו במבקשת 2 (ת"א 1124/04) ותביעה כספית של המבקשים כנגד המשיב בגין גזל נטען של כספים מקופת החברות ובגין לשון הרע (ת"א 2497/05).
בקשת המבקשים באה בפני שעה שמצויים אנו בעיצומו של שלב הבאת הראיות.
בבקשה זו מתבקש בית המשפט להתיר את הגשתו של מרשם בנקאי (להלן: "המרשם") בנוגע לגישה שהיתה למשיב לכספת בבנק UBS (להלן: "
הבנק"), שבה היו מצויים שטרי המניות שלו, אשר אותם, על פי הנטען, גזל המבקש. באמצעות הראיה המשלימה, כך נטען בבקשה, מבקשים המבקשים להתמודד עם טענות המשיב, לפיהן שטרי המניות האמורים הוחזקו בכספת בבנק כאשר למבקש היתה גישה לכספת ואילו למשיב לא הייתה גישה כאמור, כיוון שלא היה לו מפתח.
המבקשים טוענים כי הצורך בהגשת הראיה התעורר במהלך חקירתו הנגדית של המשיב ביום 10.6.07, עת הוצג למשיב מכתב מהבנק, הוא נספח ג'1 לתצהיר עדותו הראשית של המבקש, שם נאמר כי למשיב הייתה גישה חופשית לכספת. ב"כ המשיב התנגדה להגשת המכתב והמשיב, מצדו, טען כי הייתה לו גישה עקרונית לכספת אך לא היו לו מפתחות לכספת וכן כפר הוא בנכונות האמור במכתב בנוגע למיקום המפתחות בבנק עצמו. המבקשים מציינים בבקשתם כי אף שהם סבורים כי המכתב האמור הנו קביל, מבקשים הם, למען הזהירות בלבד, להתיר את הגשתו של המרשם שנערך בזמן אמת אצל הבנק לגבי מיקום המפתחות לכספת וכן דוגמה של מעטפה שבה נהג הבנק לשמור זוגות של מפתחות לכספות המופקדות אצלו, מהסוג שבו נשמרו המפתחות לכספת במקרה הנדון.
לטענת המבקשים, מתן היתר להגיש את המרשם אינו כרוך בשיבוש של סדרי דין או של סדר שמיעת הראיות, באשר המדובר אך במסמך שיש בו כדי להעיד על נכונות מה שנאמר במכתב שצורף לתצהיר עדותו הראשית של המבקש, בשעה שפרשת הראיות מטעמו טרם החלה. זאת ועוד, הגשת המרשם דרושה לשם בירור האמת, שהרי נטושה בין הצדדים מחלוקת עובדתית חזיתית וקוטבית בכל הנוגע ליכולת של המשיב לגשת לכספת ולקחת ממנה את שטרי המניות הנ"ל. מובן, כי הכרעה במחלוקת זו חשובה לצורך ההכרעה בטענת גזל שטרי המניות של המשיב, טענה העומדת בבסיס תביעת המשיב כולה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי המרשם לא היה ברשותם או בשליטתם קודם לישיבת ההוכחות מיום 10.6.07 וכי פעלו אצל הבנק לצורך קבלת העתק צילומי של המרשם רק לאחר ובעקבות ההתנגדות הנזכרת לעיל להגשת המכתב הנ"ל.
המשיב, כאמור, מתנגד לבקשה; לטענתו, המסמכים הנוספים לא נזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המבקשים וגם אם נניח שהמסמכים לא היו ברשותם של המבקשים, ברי כי עסקינן במסמכים שהיו בשליטתם ושניתן היה להשיגם בשקידה מינימאלית, על אחת כמה וכמה משעסקינן בסוגיה כה מהותית כנטען. משכך, ולאור תקנה 114א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, אין להעתר לבקשה. המשיב מוסיף וטוען, כי עצם התנגדותו של המשיב להגשת נספח ג'1, שהינו מסמך בלתי קביל בעליל, לא מקנה למבקשים כל זכות להגיש עתה מסמכים נוספים באיחור והיא לא מכוננת כל מאורע חדש ביחס לזכות לצרף מסמכים. לטענתו, אם אכן רק עתה פנו המבקשים לבנק לשם קבלת המסמך, אין להם להלין אלא על עצמם. המשיב טוען עוד, כי עסקינן, הלכה למעשה, בעעדות הזמה, שאותה ניתן להגיש רק אימת שבעל דין עורר טענה חדשה ומפתיעה, שלא כבענייננו. המשיב מוסיף וטוען, כי סוגיית הגישה הפיסית לכספת רלבנטית רק בשוליים וזאת מהטעם הפשוט שבזמן אמת סברו הן המשיב והן המבקש כי אין למשיב כל גישה לכספת. לבסוף, טוען המשיב, כי קבלת המסמכים הנוספים בשלב זה, לאחר שכבר הוגשו כל התצהירים, הסתיימה פרשת עדותו של המשיב במלואה והחלה פרשת עדות המבקשים תגרום למשיב נזק של ממש. לטענתו, עומדות לו טענות רבות כנגד האמור במסמכים הנוספים, כמו גם כנגד התוכן שמבקשים המבקשים ליצוק לאותם מסמכים תוך הטעיית בית המשפט. לטענתו, אם יוגשו המסמכים בשלב זה תישלל מהמשיב ההזדמנות להתייחס לאותם מסמכים בתצהירו כמו גם להביא ראיות מזימות לעניין זה ואולי אף עדים.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי לנכון
לקבל את הבקשה;
ברגיל, הכלל בדבר צירוף ראיות מורה כי על בעלי הדין להגישן ב"חבילה אחת" וכי בית המשפט יענה לבקשתו של בעל דין לצירוף ראיות נוספות רק מקום בו ישנם טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל. בין היתר, יתחשב בית המשפט באופי הראיה הנוספת האם המדובר בראיה "פשוטה" או "מורכבת" וכן בשלב אליו הגיע המשפט, כך שככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה. נוסף על כך, ידרש בית המשפט לשאלה האם בעל הדין המבקש את הבאת הראיה ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר (ראו
רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם, 30.7.02) והאסמכתאות הנזכרות שם).
בענייננו, מקצת השיקולים שלעיל מטים את הכף כנגד קבלת הבקשה ומקצתם בעד קבלת הבקשה;
אנו בעיצומו של שלב הבאת הראיות וברור למדי שלא הייתה צריכה להיות כל בעיה להשיג את הראיה הנוספת הרבה קודם לכן. מאידך, עסקינן בראיה "פשוטה" יחסית, שהרי עסקינן, לכאורה, ברשומה מוסדית ושלב הבאת הראיות מטעמם של המבקשים טרם החל.
כשאלה פני הדברים, ברי כי השאלה המתבקשת הינה האם הראיה נדרשת לגילוי האמת ועשיית הצדק. נראה לי כי התשובה לכך חיובית, שהרי המשיב טוען במסגרת התובענה דנן כי המבקש גזל את שטרי מניותיו ומשכך מובנת הרלבנטיות לעניין יכולתו של המשיב לגשת לכספת ולקחת ממנה את שטרי המניות הנ"ל. במצב דברים זה, הנזק לאינטרס גילוי האמת בכך שהראיה המבוקשת לא תתקבל עולה על הנזק האפשרי שיש בקבלתה לעניין שמירת כללי סדרי הדין. עם זאת, ועל מנת לאזן החלטה זו, יושתו על המבקשים הוצאות משפט ואם יתברר שעל מנת להגיב על הראיה הנוספת נדרש תצהיר משלים קצר, אשקול בקשה זו בחיוב, ככל שיהיה בה צורך.
סיכומם של דברים
:
הבקשה מתקבלת.