1. לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף.
2. המשיבים רכשו מהמבקשים זכויות בדירת מגורים בפתח תקוה, על כל הצמוד לה, וזאת על-פי הסכם מכר מיום 4.1.2002 (להלן: "
הדירה"). כנספח להסכם המכר צורף הסכם שיתוף מחודש דצמבר 1995, אשר נכרת בין בעלי הזכויות במקרקעין, ביניהם המבקשים, ואשר מגדיר את זכויותיהם וחובותיהם של חברי קבוצת השותפים.
3. בכתב התביעה נטען, כי בניגוד להתחייבות המבקשים בהסכם המכר ועל אף דרישות המשיבים, טרם בוצע רישום של הבנין כבית משותף ושל הדירה כיחידה נפרדת. לפיכך, הואיל והדבר מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר, זכאים המשיבים לפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם המכר, ולחלופין, לפיצוי המגיע בגין נזק לא ממוני.
לפי הנטען בכתב התביעה, המבקשים היו היזמים אשר הקימו את הבנין בו נמצאת הדירה ולכן גם התחייבו לרשום את הבנין כבית משותף .
4. המבקשים טוענים, כי אם וככל שהתביעה מתבססת על הוראות ו/או התחייבויות מכוח הסכם השיתוף, הרי שלכל המאוחר מאז 1.1.2003 התיישנה כל עילת תביעה של המשיבים כלפי המבקשים על-פי הסכם השיתוף ו/או מכוחו. לטענתם, על-פי הסכם המכר ובכפוף לתנאיו, הימחו המבקשים למשיבים את כל זכויותיהם וחובותיהם על-פי הסכם השיתוף והמשיבים קיבלו על עצמם חובות וזכויות אלה. מאחר והמבקשים לא יכולים היו להעביר למשיבים זכויות טובות מאלה שניתנו להם, הרי שכל זכות ברת תביעה מכוח ועל-פי הסכם השיתוף, התיישנה.
5. טוענים המבקשים, כי המשיבים מנועים מהגשת התביעה ו/או מושתקים מלהעלות טענותיהם ו/או יש לראותם כמי שוויתרו על טענה כלשהי כלפי המבקשים. לשיטתם, המשיבים בדקו וידעו את מצב הזכויות במקרקעין ובכלל זה כי טרם נרשם הבנין כבית משותף, ואף היו מוכנים לקבל את זכויות המבקשים במקרקעין במצבם דאז וליטול על עצמם את התחייבויותיהם על-פי הסכם השיתוף, לרבות בענין רישום בית משותף. עוד נטען, כי המשיבים ויתרו במפורש ומראש על כל טענת פגם ו/או אי התאמה, לרבות בקשר עם המצב הפיזי והמשפטי של הזכויות במקרקעין, והסכימו מראש לשחרר את המבקשים מכל טענה ותביעה.
6. המבקשים טוענים להעדר עילת תביעה, נוכח שילוב הוראות הסכם המכר, מהן עולה, לכאורה, כי ברישום הזכויות במקרקעין על-שם המשיבים עמדו המבקשים בכל התחייבויותיהם על-פי הסכם המכר, יחד עם תוכנו של נסח רישום המקרקעין, המעיד, כי זכויות המבקשים הועברו ונרשמו על-שם המשיבים. בנוסף, מעיד הרישום גם על כך שהמבקשים קיימו כל חובותיהם באשר להמצאת כל האישורים שנדרשו להעברת זכויות במקרקעין על-שם המשיבים.
7. עוד טוענים המבקשים, כי אינם הנתבעים הנכונים או הראויים, שכן אין להם כל יכולת ו/או כוח לרישום הבנין כבית משותף, דבר הכרוך בביצוע פעולות רבות, אשר להם אין כל אחריות ו/או שליטה באשר לביצוען. לשיטתם, לצורך הרישום נדרשת הכנת מסמכים על-ידי בעלי מקצוע ויש לשאת בהוצאות הפעולות ובשכר טרחת הנוגעים בדבר. כמו כן, התביעה לא תואיל למשיבים והם לא ישיגו באמצעותה את מטרתם, דהיינו הרישום כבית משותף.
8. לבסוף טוענים המבקשים, כי הואיל ואין לא יהיה בתביעה כדי להשיג את מטרתה, כאמור לעיל, והואיל ולא נגרם למשיבים נזק ממוני כלשהו ומכל מקום אין הם זכאים לפיצוי כלשהו, הרי שהתביעה היא קנטרנית וטרדנית ונגועה בחוסר תום לב ובבצע כסף, ואינה אלא ניסיון מצד המשיבים להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשים.
9. המשיבים טוענים, כי אין בטענה על רישום הזכויות במקרקעין על-שמם כדי לענות לדרישת ההוראה בהסכם המכר בדבר רישום הבנין כבית משותף. לשיטתם, קיימת התחייבות מצד המבקשים לרישום הבנין כבית משותף עד ולא יאוחר מיום 3.1.2003, והמבקש 1, כיוזם וכמנהל פרוייקט בניית הבנין, לקח על עצמו את ההתחייבות לרישום הבית המשותף, יחד עם המבקשת 2. המשיבים מוסיפים, כי ב"כ המבקשים אף ציין, כי מרשו והוא התעכבו מסיבות שונות בהליכי רישום הבנין כבית משותף, אולם מעולם לא ציין ולו במילה כי אין חובה זו חלה על המבקשים.
10. לגבי טענת ההתיישנות של הסכם השיתוף, טוענים המשיבים, כי המבקשים אינם יכולים "למשוך בחבל משתי קצותיו" (כלשונם). שהרי, אם תתקבל הטענה, כי הסכם השיתוף התיישן כבר ביום בו נחתם הסכם המכר, הרי שרק הוראות הסכם המכר חלות והן קובעות רישום בית משותף ורישום הדירה כיחידה נפרדת תוך 12 חודשים, ואילו אם תתקבל הטענה, כי הסכם השיתוף חל, הרי שהוא כולל הוראות המחזקות את האמור בהסכם המכר והקובעות כי המבקש 1 התחייב לקחת על עצמו את הרישום כבית משותף וכך במסגרת הסכם המכר המשיך בהתחייבותו יחד עם המבקשת 2 לרישום הנ"ל. המשיבים אף דוחים את הטענה, לפיה בהמחאת הזכויות והחובות מכוח הסכם השיתוף הומחתה גם החובה לרישום הבנין כבית משותף.
11. עוד טוענים המשיבים, כי ויתור על טענות בדבר מצב פיזי ומשפטי של הנכס לאחר בדיקת הזכויות, איננה סותרת את הטענה בדבר הצורך ברישום הבנין כבית משותף.
12. לגבי הטענה בדבר העדר העילה, מציינים המשיבים, כי לאור טענותיהם שלעיל, ולאור העובדה, לפיה בהסכם המכר קיימות הוראות נפרדות באשר לרישום הזכויות במקרקעין ובאשר לרישום הבנין כבית משותף והדירה כיחידה נפרדת, דינה של טענה זו להידחות על הסף.
13. אשר לטענה, כי המבקשים אינם הנתבעים הנכונים, טוענים המשיבים, כי עת שחתמו על הסכם המכר, הסתמכו על התחייבות המבקשים לרישום הבנין כבית משותף והדירה כיחידה נפרדת תוך המועד שנקבע, ולא העלו על דעתם, כי לאחר מתן התחייבות כזו לאחר פניות רבות בכתב בדרישה לביצוע הרישום ומתן תשובות על-ידי ב"כ המבקשים כי יפעל לרישום האמור, יטענו כעת המבקשים, כי אין בכוונתם לפעול לרישום הנ"ל. לשיטתם, עת התחייבו המבקשים, כי בא כוחם יבצע את הרישום, הרי שחובה זו חלה עליהם מכוח דיני השליחות ואין לקבל טענתם, כי אינם בקיאים ברישום הבית המשותף.
דיון
14. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המונחים לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
15. התביעה נשענת בעיקרה על הוראת סעיף 5.3 להסכם המכר, המתייחס לרישומו של הבנין בו מצויה הדירה כבית משותף, ובכלל זה לרישומה של הדירה כיחידה נפרדת, וזאת תוך 12 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. את הרישום היה על ב"כ המבקשים, עוה"ד יאיר שרף לבצע בפועל, ונקבע, כי הוצאות רישום הבנין כבית משותף, לרבות שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בהליכי הרישום, חלות על המבקשים וישולמו על-ידו מיד לאחר קבלת דרישה ראשונה על כך מב"כ המבקשים המטפל בכך.
16. הצדדים חלוקים למעשה בשאלה האם רישום זה, הנזכר בסעיף 5.3 כאמור, מהווה התחייבות של המבקשים אם לאו. המבקשים מפנים להוראות שונות בהסכם ולפיהן הם מבקשים ללמוד על תשובה שלילית המשיבים מפנים להוראת סעיף 5.3 עצמו וכן למכלול ארועים עובדתיים נטענים, אשר חלק מהם תואר לעיל .
הכרעה בשאלה זו מצריכה בחינה מדוקדקת ופרשנות של המסמכים הרלבנטיים לתובענה לאחר שהונחה תשתית ראייתית לשם כך. הדבר טעון בירור עובדתי ומשפטי לגופו של עניין . ממילא אין מקום לסילוקה של תביעה על הסף קודם לבירור כאמור .