החלטה בתיק א 11007/04

בפניי בקשת רשות להתגונן, תביעה כספית.

טענות התובעת

התובעת הינה תאגיד בנקאי. ביום ה-07/05/90 חתם הנתבע על הסכם תנאי ניהול חשבון עובר ושב, על פי ההסכם רשאית התובעת לדרוש את סילוק היתרה הדביטורית שתגיע לו אותה עת בחשבון והנתבע התחייב לשלם לתובע מיד עם דרישתו את היתרה הנדרשת, קרן, ריבית, עמלה והוצאות.

חשבונו של הנתבע היה ביתרת חובה העולה, נכון ליום ה09/12/03 לסך של 8,944.49 ש"ח כשהריבית מחושבת עד ליום ה-30/09/03 בלבד.

שיעור הריבית הנהוג אצל התובע הינו 18.9 אחוז לשנה, על פי ההסכם ,אשור בכתב של התובע בדבר שעורי הריבית מהווה הוכחה מספקת נגד התובע. 

ביום ה-20/10/02, נטל התובע הלוואה לא צמודה בריבית משתנה בסך 17,000 ש"ח אשר הייתה אמורה להיפרע בתשלום אחד ביום ה-02.03.03 .נטען כי הנתבע לא עמד בתנאי ההלוואה ולא פרע את התשלום וביום ה-10/12/03 עמדה יתרת ההלוואה על סך 20,286.72 ש"ח, ובהתאם להסכם בין הצדדים זכאי התובע להעמיד האשראי לפירעון מיידי.

חובו של הנתבע כלפי התובעת,על פי כתב התביעה עומד על סכום של 29,231 ש"ח .

טענות הנתבע

בעבר היה שותף בחברת השליחויות א.ר. שליחויות, יחד עם מר אלי אברהם וחשבון החברה נוהל בסניף התובעת.

השותפות התפרקה בשנת 1997, ונותר חוב כספי בחשבון השותפות שנבע מפעולות של השותפות לאורך השנים וכן מחוב בחשבונות האישיים של השותפים.

התובעת העמידה לשותפות מסגרת אשראי אדירה של 150,000 ש"ח כולל האשראי בחשבונות פרטיים של הנתבע ושותפו בעבר.

מחזורי הפעילות של העסק היו קטנים ולא הצדיקו אשראי כה גדול. עוד נטען כי לא נלקחו כל בטחונות לאשראי שניתן ,מעבר לתוכניות חיסכון בסכומים קטנים. לאחר התחלפות מנהל הסניף נטען כי השתנה היחס, והאשראי נעצר בכל החשבונות ללא התראה, נטען כי עצירת קווי האשראי גרמה נזק רב והכריחה את השותפות להיענות לדרישות התובעת ולחתום על הסכם הלוואה ,72,000 ש"ח כל שותף לכסוי יתרת החוב.

נטען כי התובעת ניצלה את תמימות השותפים בכך שבתקופה של כחצי שנה, או אף שנה, ניתן לחוב לצבור ריבית חריגה ניכרת, והתובעת לא פעלה לגבייתו.

נטען כי רק לאחר שנצברו ריביות ניכרות על החוב, פעלה התובעת ובכך גרמה לנתבע נזק ללא כל הצדקה כלכלית או בנקאית.

במהלך השנים שילם את ההלוואה במועדה ודאג להזרים כספים בכל עת. עוד נטעו כי התובעת סימנה את הנתבע כסיכון כספי. לאחר כשש, שבע שנים לאחר נטילת ההלוואה, החוב בחשבון הבנק גדל מבחינת השותפות והגיע ל-17,000 ש"ח אשר אינם סכום שניתן לשלם כהרף עין.

לטענתו, הנזק בגין התניית שירות בשירות בגין מתן מסגרת אשראי חריגה בלא בטחונות  והפסקת האשראי באופן חד צדדי ללא הצדקה, בלא מתן הזדמנות להפעיל את העסק ולשלמו ושאר המחדלים שפירט הנתבע יקוזזו מכל חוב שהנתבע חייב לבנק.

דיון-

הלכה פסוקה היא כי, בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע  דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.