החלטה בתיק א 10841/04

בפני בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בשל התיישנות עילות התביעה (להלן - " הבקשה").

הבקשה הוגשה ביום 30.3.05. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה ביום 11.4.05. בדיון שהתקיים ביום 31.3.05, ניתנה למבקש אפשרות להגיש תגובה לתגובת המשיבה עד ליום 21.4.05. המבקש בחר לא להגיש תגובה כאמור.

טיעוני המבקש

הפעולות המפורטות בסעיפים 11,10, 12 ו- 15 לכתב התביעה שכנגד ארעו על פי טענת התובעת שכנגד למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה שכנגד.

משחלפו 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה חלפה תקופת ההתיישנות בגינה ולפיכך יש לדחות על הסף את התביעה שכנגד ככל שהיא מתייחסת לעילות המפורטות בסעיפי כתב התביעה כאמור לעיל.

טיעוני המשיבה

המשיבה הגישה את התביעה שכנגד במסגרת תיק זה ביום 11.1.05 לאחר שניתנה לה רשות להתגונן כנגד תביעת המבקש.

סעיפים 10, 12 ו- 15 לכתב התביעה שכנגד מפרטים פעולות מתמשכות שביצע המבקש בחשבון המשיבה אצלו. העובדות המפורטות בסעיפים הנ"ל מהוות דוגמאות בלבד ובוודאי שאין למחוק את כל הסעיף ו/או הסעיפים האמורים בגלל שהדוגמאות שהובאו בהם הן מתקופה מוקדמת של יחסי המבקש והמשיבה.

בענייננו לא התיישנה אף אחת מעילות התביעה שכנגד.

תביעת המבקש והתביעה שכנגד נושאן אחד והן נובעות מאותן נסיבות - פעולות שנעשו בחשבון הבנק של המשיבה  ושרותים בנקאיים שונים שניתנו לה. במקרה כזה קובע חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - " חוק ההתיישנות") בסעיף 4 כי בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת התיישנות נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאם אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות. לפיכך, יש לדחות את הבקשה על הסף.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי מדובר בפעולות מתמשכות ובנזקים מתמשכים שגרם המבקש למשיבה תוך הפעלת כפיה, לחץ והתניית שרות בשרות. כפיה זו הסתיימה רק עם הפסקת פעילות המשיבה אצל המבקש ביום 5.4.02 ורק אז פרע המבקש את תוכניות החסכון האחרונות שכפה על המשיבה לפתוח במסגרת חשבון החח"ד שלה אצלו. לפי ההלכה רק באותו מועד החל מרוץ ההתיישנות ולפיכך במועד הגשת התביעה שכנגד לא התיישנה אף אחת מעילות התביעה שכנגד.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש העלים מהמשיבה את העובדות המקימות לה עילת תביעה ולפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע ובענייננו למשיבה (התובעת שכנגד) עובדות אלה.

על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בבואו להכריע בשאלת ההתיישנות כטענת סף ללא שמיעת ראיות.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה כמפורט להלן.

צודקת המשיבה בטענתה לגבי סעיף 4 לחוק ההתיישנות. בענין זה קובעת לשונו המפורשת של הסעיף, כי שעה שתביעת המבקש לא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה כנגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת התיישנות מצד המבקש נגד התביעה שכנגד ובלבד שהתביעה והתביעה שכנגד נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות. (ראה ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שיר נ' מעונות ובנין בע"מ, תק - על 2003(2), 1188).

השאלה האם התביעה והתביעה שכנגד נובעות מאותן נסיבות היא שאלה שבעובדה שבשלב מוקדם זה טרם שמיעת הראיות ספק אם ניתן להכריע בה. בהקשר זה יודגש, כי התביעה הוגשה, בין היתר, לגבי יתרת חוב בחשבון העו"ש של המשיבה שמספרו  95060. נכון כי יתרת החוב באותו חשבון היתה בסך 10.26 ש"ח בלבד אולם לטענת המשיבה, האופן שבו ניהל המבקש את אותו חשבון ודרישותיו לפעולות שונות של המשיבה גרמו למשיבה נזקים כבדים. בשלב מקדמי זה ולאור המחלוקת העולה מכתבי הטענות נראה לכאורה, כי מדובר  בתביעה ובתביעה שכנגד הנובעות  מאותן נסיבות.

המבקש לא הגיש תגובה לתגובת המשיבה למרות שהתאפשר לו לעשות כן.

לאור האמור לעיל והוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, אין מקום לקבל בשלב מקדמי זה את הבקשה לסילוק חלק מעילות התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות.

אשר על כן אין טעם לדון בטענות הנוספות של המשיבה.

למבקש נשמרת הזכות להעלות את טענת ההתיישנות לאחר שמיעת הראיות בתיק זה.

הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ש"ח לפי תוצאות ההליך העיקרי.