1. מונחות לפני שתי בקשות בקשר עם תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעות לתשלום עמלתה בסך של 1,450,000 אירו. עניינה של התביעה הוא תווך בעיסקה לפיה רכשה הנתבעת 1, חברות שבבעלותן 12 מרכזים מסחריים לקניות בהונגריה, תמורת הסך של 290,000,000 אירו (להלן: "
העיסקה"). במסגרת העסקה אף הוקנו לנתבעת 1 אופציות לרכישת נכסים נוספים בשווי כולל של 98,000,000 אירו.
2.
הצדדים
:
2.1 התובעת הינה חברה פרטית מאוגדת בישראל העוסקת בעיקר במתן שירותי תווך וייעוץ פיננסי לגופים שונים. מייסד החברה ומנהלה הוא מר ז'ק גולדהר (להלן: "
גולדהר").
2.2 הנתבעת 1, (להלן: "
קליפר"), חברת השקעות צרפתית, שמניותיה נסחרות בבורסה, המתמחה בין היתר בהשקעות בנדל"ן ונחשבת גורם מוביל באירופה בהפעלת מרכזים מסחריים. מרבית מניות קליפר מוחזקות על ידי תאגיד בנקאי גדול בצרפת הידוע בשם BNP Paribas S.A. (להלן: "
הבנק"). לבנק יש נציגות בישראל המנהלת את פעילותה במשרד בתל אביב (להלן: "
הנציגות"). מר שארל רייזמן משמש מנהל כללי של הנציגות (להלן: "
מנכ"ל
הנציגות"), והוא נטל חלק במגעים לאחר פרוץ הסכסוך שבין הצדדים לתובענה.
2.3 הנתבעת 2 (להלן:
"סג'ס"), חברה פרטית רשומה בצרפת, שמרבית מניותיה מוחזקות על ידי קליפר, ומקצתן על ידי הבנק. סג'ס, משמשת כחברת הניהול של קליפר. נציגה של סג'ס לעניין האירועים נשוא התובענה, היה מר הרמן (להלן: "
הרמן").
3.
עיקר העובדות הדרושות לעניין
3.1 חברת אלביט הדמיה רפואית בע"מ (להלן: "
אלביט"), היתה בעלת חברות הולנדיות להן בעלות ב -19 מרכזים מסחריים לקניות באירופה (להלן: "
המרכזים המסחריים").
3.2 בשלב מסוים הייתה אלביט מעונינת במכירת המרכזים המסחריים, ולמצער חלקם. לתובעת נודע על רצונה של אלביט, ולפיכך החלה, לגרסתה, לעניין משקיעים פוטנציאליים ברכישת המרכזים המסחריים. בין יתר הגורמים אליהם פנתה התובעת הייתה גם סג'ס באמצעות מר הרמן.
3.3 לעמדת התובעת, היא מסרה לנציגי הנתבעים את המידע הרלוונטי בקשר למרכזים המסחריים. במסגרת זו נערכו בין הצדדים פגישות, הוחלפו התכתבויות ונמסרו על ידה הפרטים השונים הדרושים באשר לנכסים המוצעים למכירה.
3.4 התובעת טוענת כי כבר מראשית התהליך, דובר על השכר לו תהיה זכאית לקבל בגין שירותיה. בהמשך הפגישות הוסכם על שכרה באופן שישולם לה סך של 30,000 אירו עבור מתן שירותי הייעוץ לסג'ס ובנוסף תהיה זכאית לקבל עמלת הצלחה בשיעור של 0.5% מסכום ההשקעה של סג'ס או מי מטעמה ברכישת הנכסים. מעמלת ההצלחה, תופחת העמלה בגין שירותי הייעוץ (להלן: "
העמלה"). התובעת ערכה טיוטת הסכם באשר לשכרה והיא נשלחה לסג'ס ביום 21.10.03. לעמדת התובעת, משקפת הטיוטא את ההסכמות שהושגו בין הצדדים לעניין שכר התובעת (להלן: "
טיוטת הסכם
התיווך"). טיוטת הסכם התיווך לא נחתמה אך לטענת התובעת היא הובאה לידיעת מר הרמן, אשר לא הסתייג משיעור העמלה לה זכאית התובעת בהתאם לה.
3.5 ביום 2.11.03 ניתנה לנתבעות, או מי מהן, הצעת רכש לקניית הנכסים על ידי אלביט. הדבר נעשה לגרסת התובעת בעקבות מאמציה ופרי שירותיה. בהמשך להצעת הרכש, נוהלו מגעים נוספים בין אלביט והנתבעים, אף הם תוך מעורבות של התובעת ונטילת חלק פעיל בהם.
3.6 מגעים אלה הובילו לגרסת התובעת לכך שביום 10.5.04 נחתם הסכם עקרונות (להלן: "
הסכם העקרונות"), בין קליפר מצד אחד, לבין חברת בת של אלביט מצד שני, שמהותו מכירתה לקליפר של זכויות הבעלות וההצבעה בחברות המחזיקות 12 מרכזי קניות בהונגריה וכן אופציות לרכישת זכויות בחברת הניהול של המרכזים המסחריים (להלן: "
הנכסים"). לדעת התובעת ערכה הכולל של העיסקה מגיע ל כ -390,000,000 יורו.
ההליכים המשפטיים בין הצדדים
4. התובעת דרשה מהנתבעות לשלם את עמלתה המוסכמת בשיעור של 0.5% מסכום העיסקה, אך דרישתה נדחתה. לפיכך הגישה התובעת לבית משפט זה ביום 11.1.05 את תביעתה נשוא הבקשות שלפני, במסגרתה היא עותרת לחייב את הנתבעות בתשלום העמלה (להלן: "
התביעה בישראל"). עילת התביעה מושתת על התקשרות בהסכם בעל פה שבין הצדדים למתן שירותי תווך לעיסקה כמתואר לעיל, בהבדל מטיוטת הסכם התווך, ואשר בעקבותיו של ההסכם בעל פה הטען נוצר הקשר בין הנתבעות לבין אלביט (סעיף 1 לכתב התביעה),
עוד נטען בכתב התביעה כי החיוב אינו רק נגד סג'ס שהיא הצד הישיר להסכם בעל פה, אלא גם נגד קליפר, שכן הנתבעות חבות כלפי התובעת לטענתה יחד לחוד, בהיות סג'ס חברת בת של קליפר ונוכח ניצול המידע שסיפקה התובעת לסג'ס על ידי קליפר. לחלופין נטען כי יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת שכר ראוי בגין שירותיה בשיעור סכום התביעה, על בסיס עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 40 לכתב התביעה).
5. קודם להגשת התביעה, שלחה התובעת באמצעות באי כוחה, ביום 19.12.04 מכתב לנתבעות באמצעות הנציגות, ובו דרישה לתשלום עמלתה (להלן: "
מכתב האתראה"). למכתב האתראה אף צורפה טיוטת כתב תביעה שבדעת התובעת להגיש נגד הנתבעות לבית משפט זה, אם תוך ארבעה עשר יום לא תענה דרישתה לתשלום העמלה (להלן: "
טיוטת התביעה").
6. סמוך לאחר קבלת מכתב האתראה, ביום 6.1.05, ועוד בטרם הגשת התביעה לבית משפט זה, הגישו הנתבעות תביעה לבית המשפט למסחר בפאריז (להלן: "
בית המשפט למסחר"), וזאת לטעמן על מנת להגן על עצמן נוכח הדרישה של התובעת לעמלה. בכתב התביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבעות אינן חייבות לתובעת כל סכום בקשר עם העסקה בין על בסיס חוזי, מעין חוזי, עוולה או מעין עוולה (להלן: "
תביעת הנתבעות").
7. התובעת הגישה ביום 2.3.05, כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד לתביעת הנתבעות. במסגרת כתבי הטענות מטעם התובעת נטען כי יש לדחות את תביעת הנתבעות שכן אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש. עוד נטען שיש להפנות את התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.
לחלופין נטען כי הצדדים קשורים בחוזה תיווך בעל פה הכולל את ההתחייבויות שנקבעו על ידם בטיוטת הסכם התיווך ולכן יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את העמלה בסך של 1,450,000 אירו. נטען בנוסף כי על הנתבעות לשלם את העמלה גם מכוח חבות בנזיקין והתנהגות לא הוגנת במו"מ.
8. בין לבין, הגישה התובעת כאמור את התביעה בישראל.