החלטה בתיק א 103615/01

מבוא

1.         התובעת, חברה פרטית, (להלן: " החברה") הגישה תביעה כנגד הנתבעת - חברה לביטוח (להלן: " המבטחת") לקבלת תגמולי ביטוח המגיעים לה, לטענתה, בגין נזקים שנגרמו בלילה שבין 19.2.99-18.2.99, לציוד הקלטה (להלן:" הציוד").

2.         לטענת החברה - בעבר היה הציוד בבעלות מאן דהוא (להלן: " החייבת") ונמכר על ידי החייבת למנהל ובעל המניות העיקרי של החברה- מר אדרבי, (להלן: " המנהל"). לתמיכה בטענתה זו צורף לתצהירו של המנהל הסכם שנחתם לטענתו, ביום 5.8.9 7, בינו לבין החייבת ולפיו נמכר הציוד למנהל (להלן: " ההסכם").

3.         ביום 26.7.9 8 עוקל הציוד לבקשת הנושה של החייבת (להלן: " הנושה"),   והמנהל מונה לבקשתו כנאמן לציוד.

4.         החברה הוקמה ביום 1/10/9 8 ולטענתה, בסמוך לאחר מכן הועבר הציוד  לבעלותה ע"י המנהל.

5.         ביום 10.9.98 הגיש המנהל המרצת פתיחה בה בקש כי ביהמ"ש יצהיר כי הציוד הינו בבעלותו. המנהל צרף כמשיבה לבקשה את החייבת בלבד (ליתר דיוק את החברה ממנה נקנה הציוד ואת אחת מבעלי המניות של אותה חברה).

6.         בבקשתו המקורית, לא גילה המנהל כי הציוד עוקל ע"י הנושה וכי הוא מונה כנאמן לציוד.

7.         ביום 15.9.98 הורה כב' השופט ורדי למנהל לצרף כמשיבים לבקשה את כל הנושים. בעקבות זאת צורפה הנושה כמשיבה נוספת לבקשה.

8.         לא בוצעה לידי החייבת מסירה של המרצת הפתיחה ועל כן הדיון התקיים  בין המנהל לנושה ובמסגרתו הוגשו תצהירי המנהל ונציג הנושה, אשר נחקרו על תצהיריהם.

9.         ביום 5.11.98 פנתה החברה, באמצעות המנהל, לסוכן הביטוח על מנת שזה ידאג לביטוח הציוד בחברת הביטוח. סוכן הביטוח החתים את המנהל בשם החברה, על הצעה לביטוח והמבטחת הנפיקה לחברה פוליסה לביטוח הציוד (להלן: " הפוליסה").

10.       לאחר הגשת סיכומי המנהל והנושה וכ-3 ימים טרם מתן פסק הדין, פרצו אלמונים לחצרי החברה, כלאו את עובדי החברה שהיו במקום והרסו את הציוד. בגין כך הוגשה תביעתה זו של החברה לקבלת תגמולי הביטוח.

11.         בתום שמיעת ראיות ולאחר שהוגשו סיכומים נדחתה המרצת הפתיחה בפסק-דין שניתן ביום 22.2.99 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי, ההסכם זויף בנסיון להבריח את הציוד מהנושה וכי המנהל והחייבת עשו יד אחת לרמות את הנושה. במילים אחרות - נקבע כי הציוד אינו בבעלות המנהל.

12.       יודגש ויובהר כי האמור בפרק זה, למעט האמור בסעיף 11 לעיל, עולה מעיון בתיק התביעה שבפני ומעיון בתיק ביהמ"ש בהמרצת הפתיחה ובלא להיזקק לאמור בפסק הדין.

טענות הצדדים

טענות החברה

13.       פסק הדין, אשר החברה לא היתה צד לו, אינו מחיבה, אין היא חליפתו של המנהל ועל כן היא רשאית להגיש את ההסכם באמצעות המנהל, ואילו המבטחת, מאותם טעמים , אינה רשאית להגיש כראייה את פסק הדין.

            כן טוענת החברה כי פסק הדין ניתן בעקבות ייצוג לא הולם שניתן למנהל ועל כן "לא יצאה האמת לאור".

טענות המבטחת

14.       החברה הינה "חברה משפחתית" - המנהל מחזיק ב - 99 מניות ואילו אשתו במניה אחת בלבד מתוך מאה מניות. החברה מעלה טענה זהה לטענה שהועלתה על ידי המנהל והיא מסתמכת על אותן הראיות שהובאו על ידיו בהמרצת הפתיחה (קרי: "ההסכם") - ראיות שנדחו בפסק הדין.