החלטה בתיק א' 1974/06

1. כללי

לפני שתי בקשות:

האחת, בש"א 19304/06, שהוגשה על ידי התובעות בה מתבקש בית המשפט לאשר כי עו"ד עירוני הוא מורשה להמצאת כתבי בית דין לידי הנתבעת 2 ולחלופין להתיר לתובעות להמציא את כתב התביעה לנתבעת 2 במקום מושבה בגרמניה.

השניה, בש"א 25017/06, בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת 3 לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום לשיפוט של כתב התביעה.

2. הצדדים

2.1    התובעת 1 (להלן: " סופרטק"), הינה חברה פרטית, רשומה בישראל, המתמחה בשירותי תיכנון, פיתוח ויצור רכיבים ומשמשת כנציגה ומפיצה בישראל של מוצרי הנתבעת 2.

2.2  התובעת 2 (להלן: " טוי-רם"), אף היא חברה פרטית הרשומה בישראל והעוסקת בשיווק, הפצה וייצוג בישראל של חברות אלקטרוניקה שונות.

2.3  הנתבעת 3 (להלן: " חברת האם"), הינה קונצרן תעשייתי של חברות שונות שמקום מושבה ביפן, המתמחה בין היתר בפיתוח, יצור ומכירה של רכיבים לתעשיית האלקטרוניקה.

2.4  הנתבעת 2 (להלן: " חברת הבת"), הינה חברה זרה הרשומה בגרמניה הנמצאת בשליטה מלאה של חברת האם. חברת הבת משמשת כנציגה האירופאית של חברת האם באירופה, במזרח התיכון ובכללו בישראל. חברת הבת מתמחה בפיתוח רכיבים לתעשיית האלקטרוניקה, וכן מעניקה שירותים של פיתוח רכיבים המיוצרים על ידי חברת האם.

2.5 הנתבעות האחרות :

הנתבעות 1, 4-7, הינן התאגדויות שונות אשר נטען כי סופרטק נטלה חלק בהתקשרות שונות שבינן לבין חברת הבת. לצורך הבקשות שלפני, אין רלוונטיות לנטען ביחס למגיע לתובעות לטענתן, מנתבעות אלה.

3.   בכתב התביעה נטען כי סופרטק שימשה כנציגה בישראל של חברת הבת כאשר התובעות שיווקו בישראל כבר החל משנת 1996 את מוצרי חברת הבת. בהמשך וכתוצאה מפעילות התובעות זכתה חברת הבת במספר רב של פרוייקטים בישראל.

4.      הקשרים העסקיים בין התובעות לחברת הבת מעוגנים בשלושה הסכמים:

האחד, הסכם מיום 6.8.96 (להלן: " ההסכם הראשון"), המסמיך את ספורטק לתת שירותי פיתוח ללקוחות ישראליים עבור רכיבים המיוצרים על ידי חברת הבת. ההסכם הראשון אינו מוגבל לתקופת זמן והוא ניתן לביטול בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים. בהסכם נקבע כי הדין ההחל עליו הוא הדין הגרמני ותניית השיפוט מסמיכה את בית המשפט בפרנקפורט לדון בסכסוכים שבין הצדדים בנוגע אליו.

ההסכם השני נחתם ביום 27.10.97 והוא בוטל בהסכמה ביום 30.11.00 עקב אי הסכמות שבין הצדדים (להלן:" ההסכם השני").

ביום 5.2.01 נחתם הסכם שלישי שהסדיר את המשך ההתנהלות העסקית בין התובעות לבין חברת הבת. ההסכם מגדיר את היחסים בין הצדדים ואת דרכי סיום ההסכם ותוקפו. הדין המהותי החל על ההסכם הוא הדין הישראלי והוא כולל תניית שיפוט ייחודית לפיה הסמכות לדון בחילוקי הדעות בין הצדדים היא לבתי המשפט בתל אביב (להלן: " ההסכם השלישי").

5.    לעמדת התובעות הפרו חברת האם וחברת הבת את ההסכמים שבין הצדדים בכך שחברת הבת ביטלה שלא כדין ובחוסר תום לב את הסכם הנציגות שעה שהתקשרה עם לקוחות תוך עקיפת התובעות ובניגוד למוסכם. לעמדת התובעות ההפרה נעשה תוך שיתוף פעולה עם הנתבעות האחרות. לפיכך, הוגשה התביעה בה עותרות התובעות לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים תוך חיובן בצווי עשה ובכלל זה מתן חשבונות ותשלום על פיהן. טרם הפניה לערכאות המשפטיות, התקיים משא ומתן בין התובעות לבין חברת הבת אשר ייוצגה בו על ידי עו"ד עירוני.

6.    ניסיונות הצדדים להגיע לידי הבנה מחוץ לכותלי בית המשפט לא הסתייעו ולפיכך הגישו התובעות את התביעה נשוא ההחלטות שלפני במסגרתה הומצא כתב התביעה לחברת הבת באמצעות עו"ד עירוני שייצג אותה בניסיונות שכשלו להשגת הסדר. במקביל הומצא כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט לחברת האם לפי בקשה שהוגשה בעניין והתקבלה במעמד צד אחד על ידי כב' הרשם גלדשטין.

7.    בד בבד עם התביעה, הגישו התובעות בקשה לסעדים זמניים, בש"א 16897/06, שעניינה לאסור על חברת האם והנתבעות האחרות לעשות שימוש ברכיבים אשר יוצרו על ידי חברת האם במסגרת ההתקשרויות בהן היתה סופרטק מעורבת בפיתוח ושיווק מוצרים אלו. הבקשה נדונה לפני כב' השופט זפט ביום 10.9.06.