בש"א, א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1872-06,25923-06
02/12/2007
|
בפני השופט:
הרשם איתן אורנשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
שטרית שמעון
|
הנתבע:
עיריית חולון
עו"ד שפירא ארז
|
| החלטה |
לפני בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ובמסגרתה עתר לסעדים שונים.
עניינה של התביעה הינו זכויות של התובע בחנויות הנמצאות בנכס ברח' התומר 5 בחולון (להלן:
"הנכס"). הנכס כולל קומת כניסה מסחרית (פאסג') וכן דירות מגורים.
לעמדת התובע, בעקבות מידע שקיבל מהעירייה הוא התקשר עם חברה קבלנית בהסכם ביום 20.9.81 ורכש ממנה את החנויות. לטענתו, הנתבעת שינתה את תוכנית בנין עיר החלה על הנכס בכך שהכניסה לחנויות תהיה מרחוב צדדי ושלא כמקודם, דבר שיש בו כדי להוות פגיעה ניכרת בערכן.
התובע ממשיך וטוען כי בעקבות פנייתו לנתבעת, נאותה האחרונה לקבל את בקשתו לביצוע שינויים בנכס שיקטינו את הפגיעה בחנויות, ולו באופן חלקי. לאחר שהוא החל בביצוע שינויים, נאמר לו ע"י העירייה כי בעלי הדירות בנכס מתנגדים לשינויים שכן אלה נעשים, לטענתם של הדיירים בניגוד לתקנון הבית המשותף וכן בחלק מהרכוש המשותף. הפסקת העבודות מנעה מהתובע לטענתו להשלימן וגרמה בהמשך לכך שהוא נקלע למצב כלכלי קשה ביותר, הוא לא יכל היה לעמוד בהתחייבויות כלפי בנקים והוגשו נגדו תביעות משפטיות ועוד.
התובע ניסה להגיע עם הנתבעת ועם הדיירים בחלוף השנים להסכמות שונות על מנת להקטין את הפגיעה אך אלה לא צלחו.
בשלב מסוים מונה לבקשת אחד הנושים כונס נכסים לחנויות שהופקעו מחזקתו של התובע. בעקבות מו"מ שניהל התובע עם אותו נושה, הושגה הסכמה בדצמבר 2005 אשר בעקבותיה הושבה לתובע החזקה בחנויות.
התובע עתר להגיש תוכנית שינויים חדשה, בין היתר בשיתוף עם הדיירים אך שוב הדבר לא הואיל והוא נקלע למחלוקות עם הנתבעת ועם הדיירים.
במסגרת זו הנתבעת אף הגישה נגדו תביעה בבית משפט השלום בתל אביב לתשלום הארנונה החלה על החנויות לאחר שתביעה קודמת שהוגשה בבית משפט השלום בראשון לציון הסתיימה בהסדר. התובע טוען כי התביעה האמורה אף הכשילה את ההסדר בינו לבין הנושה כנזכר לעיל.
התובע טוען גם תוכנית שיפוצים שיזמו הדיירים וזכתה לתמיכת העירייה, הוגשה ואושרה שלא כדין, שכן יש בה כדי לפגוע בזכויותיו.
התובע הגיש איפוא את התביעה שלפני ובה עתר כסעד ראשוני להורות כי יש ליתן תוקף לתוכנית השינויים שיזם, כי יש לבטל את היתר הבניה לתוכנית שהוגשה ע"י הדיירים, כי יש להוציא צו הריסה של עבודות שבוצעו בהתאם להיתר האמור, יש לבטל ארנונות שהושתו עליו, יש לבטל את התביעה שהגישה הנתבעת כנגד הנושה.
הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף היא הבקשה נשוא החלטתי ולאחריה ניתנה תגובתו של התובע.
הואיל והתובע לא מיוצג, זימנתי דיון להיום במעמד הצדדים במהלכו ניסיתי להסביר לתובע את הקשיים הניצבים לפיתחו.
התובע עמד על המשך ההליכים ולפיכך אין מנוס אלא ליתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
אפתח בכך שחלק מהסעדים ובמיוחד העיקריים שבהם אינם בסמכותו של בית משפט זה אלא מסורים באופן ייחודי לבית המשפט לעניינים מינהליים. בהקשר זה אפנה לעתירות בסעיף 56א' ו-56ו' לכתב התביעה בהן מתבקש בית המשפט ליתן תוקף לתוכנית השינויים ולהורות על ביטול היתר בניה. אלה הם סעדים שאינם מוקנים לבית משפט זה ועל התובע היה להגיש את ההליך בכל הנוגע אליהם לבית המשפט לעניינים מינהליים.
טעם נוסף לסילוק התביעה על הסף הינו שהתובע לא צירף את כל הנתבעים שהיה עליו לצרף כצד להליך. כוונתי היא הן לדיירי הנכס וזאת בכל הנוגע לעתירתו למתן תוקף לתוכנית השינוים וכן לביטול היתר הבניה של התוכנית שהדיירים יזמו. אין ספק כי קבלת העתירות האמורות עלולה לפגוע בדיירים ולכן היה הכרח לצרפם.
זאת ועוד, גם בכל הנוגע לתביעה לביטול הליך כנגד הנושה המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב, היה על התובע לצרף את אותו נושה. בנוסף, מסופקני אם בית משפט זה יכול להורות על ביטול הליך בבית משפט שלום בין צדדים שהתובע אינו נמנה עליהם.
דינן של יתר עילות התביעה אף הוא להמחק, שכן על התובע היה למצות ההליכים הנוגעים אליהן שעניינן פטור מארנונה או ביטולה במסגרת ועדת הערר לענייני ארנונה, לאחר שהיה מגיש בקשה לפטור כמתחייב על פי דין.