1. החלטה זו נוגעת לשאלה אם האב חייב במזונות הבן, בתקופה בין הגעתו לגיל 18 לבין גיוסו לצבא.
2. א. ל' נולד ביום .... תשנ"ב ... 1992.
ב. בהליכים אלה נפסקו מזונות זמניים נגד האב, הסובל ממחלת נפש ועד לא מכבר היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש.
ג. האם טוענת כי האב חייב להמשיך לשלם את המזונות, אם לא בשיעור המלא של המזונות הזמניים, כי אז בשיעור של שליש, וזאת בהתבסס על ע"א 4480/93
פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461 (להלן - הלכת
פלוני).
האב מצידו טוען כי הלכת
פלוני חלה רק על התקופה בה משרת בן או בת בצבא בשירות חובה, או בשירות לאומי, כפי שהדבר הורחב בפסיקה.
3. א. האם מסתמכת על שורה של פסקי דין בעקבות הלכת
פלוני, שיש בהם לדעתה לתמוך בגישתה.
ב. האב מצידו מסתמך על פסיקה, אשר חלק ממנה קודמת את הלכת
פלוני, והוא מדגיש כי, ככל שהלכת
פלוני מבוססת על חובת המזונות על פי סעיפים 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959 (להלן - חוק המזונות), לא מתקיים התנאי שהאב מסוגל לספק את הצרכים שלו עצמו, וככל שהחיוב מבוסס על המונח במשפטי העברי "אמיד", האב אינו עונה על הגדרה זו.
4. בהליך העקרי, שמתמשך זמן רב, טוענת אמו של הבן כי האב אכן אמיד, כי הוא ירש נכסים לא מבוטלים מאביו זכרונו לברכה, וכי הסתלקותו מן העזבון לטובת אמו אינה הסתלקות. בהליך העקרי, נקבעו מועדים להגשת סיכומים, ואין מקום כאן שאכריע בסוגיה זו.
5. די לציין שבמצב היום, האב מקבל קצבת נכות, ולטענתו הוא נתמך על ידי אמו, הסבתא של הבן שבנדון, והיא זו אשר מעבירה כספים לאם הקטין (אשר טוענת, כמובן, כי הסבתא מעבירה כספים של בנה, כי הוא מסוגל לשלם את המזונות).
6. א. בסעיף 20 לפס"ד בהלכת
פלוני, מציין ביהמ"ש העליון כי חיוב המזונות על פי חוק המזונות או מדין צדקה מבוסס על היותו הזכאי לקבל מזונות "נזקק". וכך נאמר,
"גם בענייננו ניתן ליצור הנחה עובדתית, הנוגעת לתנאי השני מתנאיו של סעיף 5: תנאי הנזקקות. על פי חזקה זו, המשקפת את המציאות הישראלית, ילד בגיר המשרת שירות צבאי סדיר עומד בתנאי הנזקקות לפיו "אותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו, או ממקור אחר" (סעיף 5(2); ניתן לטעון אחרת במקרה ספציפי, אולם מי שמבקש לטעון אחרת, עליו הראיה).
ודוק: בכך אין לומר כי אין מקרים שבהם השירות הצבאי מנתק את תלותו של ילד בהוריו או היפוכו של דבר - מקרים שבהם תקופת התלות נמשכת גם לאחר השירות הצבאי. כל שמוסק כאן הוא כי מציאות החיים הישראלית מחייבת לקחת בחשבון כי ילד בגיר המשרת שירות צבאי סדיר סמוך לרוב על שולחן הוריו, ואנו נותנים למציאות עובדתית תדירה זו ביטוי בדמות חזקה עובדתית, המקלה על הילד הבגיר בבואו לתבוע מזונות מאביו (או מאמו - לפי העניין).
אין ללמוד מכאן כי יש בקביעה זו משום הארכה אוטומטית של תקופת החיוב של אב במזונות ילדיו עד לסיום השירות הצבאי, בדומה לחובה בגיל 15 עד 18, שכן עדיין יש להוכיח את היותו של האב "אמיד" על פי הגדרת סעיף 5(1), וניתן לסתור את ההנחה שהיא לגבי גיל 15 עד 18 - בדרך כלל בלתי מעורערת.
אולם כפי שנרמז לעיל, פירוש הסעיף על פי מקורותיו במשפט העברי מייתר למעשה את הצורך להביא ראיות מיוחדות להתקיימות התנאים המנויים בסעיף 5, כך שדי בראיות המובאות לצורך ביסוס חובת המזונות של האב כלפי ילדיו בגילאים 15- 18, כדי להטיל עליו חובת מזונות גם בתקופה הנדונה. כמובן, עילת שינוי הנסיבות תעמוד לאב (כמו גם לילד); והוא הדין באפשרות לסתור את ההנחה".
ב. הקטע המובא לעיל מעלה את השאלה מה הם המאפיינים של התקופה בה חיוב המזונות ממשיך מעבר לגיל 18.
ג. אולי מדובר בפרק זמן של שירות צבאי ממש; והפיסקה לאחרונה הרחיבה את ההגדרה של שירות צבאי גם לאלה שלומדים במכינה טרום צבאית, או שלומדים בישיבה במסגרת שירות הסדר (ראה תמ"ש (י-ם) 22601/03
מ.ר. נ' ד.פ.ר. (פורסם בנבו), תמ"ש (חי') 11390/01
ה.ר. נ' ה.נ.), וזאת לצד פסיקה המחייבת מזונות לפי השיעור הרגיל, ולא שליש, גם מעבר לגיל 18 כל עוד הבן או הבת לומדים בבית ספר תיכון (ע"מ (ת"א) 1363/08
פלוני נ' פלוני).
ד. אבל מסתבר שהתשתית הרעיונית של הרחבת החיוב היא שהבן או הבת נמצאים במצב שאינם יכולים לספק את הצרכים שלהם, ושהם תלויים מבחינה כלכלית על ההורים.
ה. גם לסוגיה זו התייחס ביהמ"ש העליון בהלכת
פלוני: סעיף 23 לפס"ד
"נותרנו עם בעיה טכנית, שבלעדי פתרונה תיוותר הקונסטרוקציה בלתי שלמה: מן המפורסמות הוא שאין חפיפה מלאה בין הגעה לגיל הבגרות לבין הגיוס לצה"ל: יש שהראשון קודם ויש שהשני קודם. המצב השני אינו מעורר בעיה. הבעיה מתעוררת כאשר מגיע ילד לגיל 18 והוא טרם מתגייס. הפתרון ברור כל עוד הוא תלמיד בבית הספר, שכן אין כל טעם לראות שינוי במצבו בשל העובדה המקרית שהפך לבן 18 כל עוד הוא תלמיד. המצב הבעייתי הוא בתקופה שבין סיום הלימודים בבית הספר ועד לגיוס: האם נאמר שאז מסתיימת זכאותו במזונות, והיא מתחדשת עם גיוסו? לדעתי, גם כאן ניתן לאמץ הנחה עובדתית לעניין סעיף 5(2), ולפיה גם ילד בגיר במצב זה הוא "נזקק", שכן למרות שלכאורה יכול הוא להשתכר למחייתו, הרי שהמצב בפועל הוא שנערים ונערות בתקופה זו מתקשים למצוא עבודה, לא כל שכן עבודה מכניסה. על כן ניתן לאמץ הנחה עובדתית שלפיה סמוכים ילדים בגיל זה על שולחן הוריהם, כששיעור התמיכה גם כאן פוחת עד כדי שליש מן המזונות בגיל עד 18. גם כאן ניתנת החזקה לסתירה, לשני הכיוונים".