החלטה בעניין פירוק השיתוף בדירת מגורים

1.         בפניי בקשה דחופה של המבקש ליתן צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים ברחוב ********** (להלן: " הדירה"). ייאמר כעת, כי סעד זה של הבקשה הדחופה זהה לסעד של התביעה העיקרית. 

2.         הבקשה הדחופה הוגשה במסגרת תביעה עיקרית לפירוק שיתוף, שהוגשה עוד בחודש יולי 2010. עיקר טעמי הבקשה נעוץ בחששו של המבקש שמא תימכר דירת המגורים לצד ג' באמצעות הליך כינוס נכסים שינקוט הבנק הממשכן בשל אי תשלום הלוואת המשכנתא ובשל תשלום חובות משותפים אחרים של הצדדים לבנק לאומי (חובות שאינם הלוואת משכנתא). 

3.         כתב ההגנה הוגש רק היום ובו טענות זהות לתגובה שהוגשה מטעם המשיבה בסמוך לדיון.

4.         מעיון בתגובה ובכתב ההגנה עולה, כי הטענה המרכזית של המשיבה הינה התנהגות בחוסר תם לב של המבקש. לשיטתה, אילו היה המבקש משלם את הלוואת המשכנתא לא היה כל צורך בפירוק שיתוף בדירת המגורים. לדידה, החיוב בהלוואת המשכנתא אמור להיות חלק מחובת המדור של המבקש כלפי בנם הקטין של הצדדים. 

5.         ייאמר כבר עתה, כי אין חולקין שאין לצדדים כל רכוש ו/או נכסים משמעותיים זולת דירת המגורים אלא בעיקר חובות. 

6.         עוד יוטעם, כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים לפיה, יתרת המשכנתא לסילוק הינה כ-370,000 ש"ח, כי קיים חוב פיגורים של כ-12,000 - 14,000 ש"ח בגין אי תשלום ההלוואה מאז חודש מאי 2010 ובדבר שווי הדירה (המבקש טוען לשווי של 800,000 ש"ח ואילו המשיבה טוענת לשווי של 700,000 ש"ח).

            ב.         טענות הצדדים במהלך הדיון:

7.          בית המשפט ניסה ממושכות וארוכות להביא הצדדים לכדי הסכמה ואף הציע הצעות משלו, אך למרבה הצער הדבר לא עלה בידו, בעיקר בשל התעקשות של המשיבה - התעקשות בלתי מובנת ואשר עלולה לחשוף את שני הצדדים לנזקים כלכליים אדירים, באם תימכר דירת המגורים המשותפת בידי הבנק הממשכן ולא בעצמם.

8.          מחד גיסא, עולה כי המבקש אכן לא נהג בתם לב עת הפסיק על דעת עצמו לשלם את הלוואת המשכנתא או כל תשלום על חשבון הלוואה זו.

8.1.       בהקשר זה אינני מקבל טענות המבקש ובאת כוחו לפיהן, אין ביכולתו של המבקש לעמוד בנטל תשלום הלוואת המשכנתא נוכח חיובי המזונות, שעה שחיובים אלה החלו רק בחודש אוגוסט 2010 והמבקש הפסיק על דעת עצמו לשלם כל ההלוואות מספר חודשים קודם לכן ואף טרם שכר דירה.  

8.2.       זאת ועוד, עלויות שכירות הדירה מטעם המבקש (2,500 ש"ח בחודש) אף הן אינן מתיישבות עם הפעלת שיקול דעת זהיר מצד לווה של הלוואת משכנתא החושש שמא הדירה תמומש על ידי כונס נכסים מטעם הבנק.

8.3.       העובדה שהמבקש עזב את דירת המגורים עקב הפרידה ולא משנה מה הגורמים לה, אינה משחררת אותו מחובתו לשלם את הלוואת המשכנתא או חלקו בהלוואה זו.

8.4.       בהקשר זה דומה, כי המבקש בחר מראש לא לשלם את ההלוואה על מנת לגרום למצוקה כלכלית וללחצים מצד הבנק הממשכן (על שני הצדדים), כך שיתבצע פירוק שיתוף מהיר ככל האפשר בדירת המגורים (בין בהליך זה ובין באופן כפוי על ידי הבנק הממשכן).

8.5.       עם זאת יש לזכור, כי המשיבה עצמה לא הגישה כל בקשה בעניין המזונות ו/או חיוב המבקש בתשלום הלוואת המשכנתא ואני דוחה כל הסברי באת כוחה, כי לא עשתה כן למען שלום בית ו/או כיוון שאינה מעוניינת להעמיס על בית משפט בקשות מיותרות (עמ' 3 שורה 6 לפרוטוקול).

8.6.       זאת ועוד, כוחה של טענת חוסר תם הלב יכולה לסייע למשיבה אך בדחיית הקץ של פירוק השיתוף בדירת המגורים לתקופת מה. אין בכך משום טענה היכולה לפגום ו/או להשעות את זכותו הקניינית של המבקש לפירוק שיתוף בדירת המגורים שהיא קניין משותף, כזכור ולעיתים אי הסכמה לפירוק שיתוף דווקא היא האינדיקציה לחוסר תם לב, כך שהטיעון הוא בבחינת חרב פיפיות.

9.         מאידך גיסא, לא הועלתה על ידי המשיבה או באת כוחה כל טענת הגנה ראויה היכולה לעמוד בפני זכותו הקניינית המוגנת של המבקש לפרק שיתוף בדירת המגורים.

9.1.       בהקשר זה, צריך להיות ברור למשיבה, כי גם אם יידחה פירוק השיתוף בתקופת מה, הרי לא ניתן להשעות את זכותו הקניינית של המבקש לעד, מה עוד שלא מצאתי כל טעם משפטי, כלכלי או מעשי המצדיק זאת, נהפוך הוא.