החלטה בעניין מסמכי הבקשה להסגיר את האחים אברג'יל לארה"ב

1.         המבקשת הגישה עתירה להסגיר את המשיבים לארה"ב ובקשה למעצרם עד תום ההליכים. הדיון בבקשת המעצר מתנהל לפני.

2.         באי כוח המשיבים 1,2,5 ביקשו לטעון טענות מקדמיות שנשמעו ביום 3.11.08 וניתנה החלטה ביום 5.11.08. כמו כן, נקבעו שני מועדים לשמיעת טענות הצדדים בבקשת המעצר. בתחילת הישיבה הראשונה, ביום 20.11.08, ביקש ב"כ משיב 1 כי אפסול עצמי מלדון בבקשה. הבקשה לפסילה נדחתה ובהמשך אביא את הטעמים לכך. בנוסף, טען ב"כ משיב 3, עו"ד קנת מן, שהצטרף לשורת הסנגורים, כי כלל לא הוגשה בקשת הסגרה של ממשלת ארה"ב, לפיכך אין בפנינו בקשת הסגרה ויש לשחרר את המשיבים. עו"ד פלדמן המייצג את משיב 2 טען כי הבקשה אינה חתומה על ידי שרת החוץ האמריקאית, ולכן אינה קיימת.

באשר לטענת הפסלות:

3.         ב"כ משיב 1 טען טענה מקדמית כי יש לתרגם את כל חומר הראיות שהוגש בשפה האנגלית לשפה העברית. בהחלטתי מיום 5.11.08, נדחתה הטענה. לדברי ב"כ המשיב 1, ההחלטה מבזה את השפה העברית, משפילה אותה, וכן משפילה את מרשו שכן הוא הושווה למי שאינו יודע לקרוא, ולפיכך לא יוכל לזכות במשפט הוגן במותב זה.

אין בטענה זו ממש, בהחלטתי הקודמת נתתי אך דוגמא למקרה בו נעזר אדם שאיננו יודע קרוא וכתוב בעורך דין, לא הייתה ואין כוונה להשפיל או לפגוע במשיב 1 או בשפה העברית.  לגוף העניין, אין בדברים אלה עילת פסלות.

עם זאת, ב"כ משיב 1 ביקש כי אשקול פעם נוספת את החלטתי בכל הקשור לתרגום המסמכים ואכן אעשה כן ואתייחס לכך בהמשך.

בקשת ארצות הברית:

4.         ב"כ משיב 3 טען כי בקשת ההסגרה שהוגשה לבית המשפט ועליה חתום שר המשפטים דניאל פרידמן, נסמכת לכאורה על בקשת הסגרה של ממשלת ארצות הברית, נספח ד', שאינו בקשת הסגרה אלא הודעה של הרשויות האמריקאיות על צירוף חומר חקירה וראיות. הודעה כזו אינה יכולה לשמש תחליף לבקשה מסודרת ומפורשת של ממשלת ארצות הברית להסגיר את המשיבים. לשיטתו, אין מדובר בטענות טכניות שכן עצם קיום בקשת הסגרה של האמריקאים הינו יסוד בלעדיו אין בבקשת הסגרה שמגיש שר המשפטים, וללא בקשת הסגרה אמריקאית, אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה.

עורך דין מן טרח והציג דוגמא לבקשת הסגרה שהגישה ממשלת ארצות הברית לממשלת קנדה, ובקשה זו מנוסחת באופן שונה מההודעה שהוגשה לישראל, ומכאן הטענה כי אין בקשה של האמריקאים, ומימלא אין בסיס גם לבקשת שר המשפטים בבית המשפט.

            ב"כ המבקשת, עו"ד בלום, הפנה לנספח ד' ולדבריו, זוהי בקשת ההסגרה והיא מספיקה.

5.         בחודש אוגוסט 2008 פנתה שגרירות ארה"ב למשרד המשפטים הישראלי במסמכים שסומנו  08/08, 09/08, וביקשה כדלקמן: " שגרירות ארצות הברית של אמריקה מודה למשרד החוץ של ישראל ומתכבדת לבקש מעצר ארעי למטרת הסגרה של האזרחים הישראליים מאיר אברג'יל... ששון בראשי... משה מלול... יוחאי מלול... ישראל אוזיפה... מואשמים ביחד עם יצחק אברג'יל שהמעצר בעניינו התבקש ביום 20/8/08"  (התרגום של הח"מ).

ביום 20/10/08  פנו הרשויות האמריקאיות לרשויות הישראליות והעבירו את נספח ד' לבקשה. כאמור, נספח זה שנוי במחלוקת בין הצדדים. להלן תרגום לעברית של החלק הרלבנטי לענייננו (מסמך 69/08): " שגרירות ארצות הברית של אמריקה מודה למשרד החוץ של ישראל ומתכבדת להתייחס למסמך הדיפלומטי 08/08 מיום 21/8/08 ומבקשת את סיוע משרד החוץ בהעברת המסמכים המצורפים בזה לתמוך בבקשת ארצות הברית להסגרתו של האזרח הישראלי יצחק אברג'יל, המכונה יצחק אברג'יל, המכונה הידיד, המכונה הידיד הגדול המכונה האיש מהדרום..." (תרגום של הח"מ).

לשם השוואה, אביא להלן החלק הרלבנטי מהמסמך שהגיש עו"ד קנת מן לבקשה שהגישה ארצות הברית לרשויות הקנדיות: " שגרירות ארצות הברית של אמריקה מודה למחלקה לענייני חוץ והסחר הבינלאומי ורוצה לבקש את הסגרת [פלוני] בהתאם לסעיף 15 לאמנה אמריקאית קנדית..." (תרגום של הח"מ).

כאמור, הטענה הנה כי נספח ד' הנ"ל אינו מהווה בקשת הסגרה, אלא הודעה על העברת מסמכים.

6.         בחוק ההסגרה ובאמנת ההסגרה בין ישראל לארצות הברית אין הוראה מחייבת באשר לצורת הבקשה וניסוחה.  אין מחלוקת כי הבקשה חייבת להיות בכתב ולכלול נתונים ופרטים רלבנטיים כדי לאפשר דיון בבקשת ההסגרה (ראה ספרו של ש.ז.פלר, דיני הסגרה, עמ' 385-386). ומוסיף המלומד פלר: "כדי שתוכל לשמש בסיס לדיון, חייבת הבקשה להתייחס לכל הפרטים הרלבנטיים לשם דיון בה כבקשת הסגרה.. פרטים ביחס למבוקש וביחס לעבירה, עילת הבקשה על כל מרכיבה, ועל האכסניה הנורמטיבית שלה... אין כל הוראה בחוק ההסגרה בנוגע לעניין זה אך אמנות ההסגרה מצביעות על תוכן בקשת ההסגרה הן ישירות והן עקיפות, וזאת על פי אסמכתאות שיש לצרפן לבקשה".  בהמשך מפרט  פלר מהם הפרטים הדרושים כגון פרטי זיהוי של המבוקש, העבירה המיוחסת, יסודות העבירה, הראיות, ומסכם: "אין להסיק מן האמור לעיל כי קיים דגם קבוע ומסוים שלפיו יש לבנות בקשת הסגרה, או שלפיו מדינת ישראל דורשת שתהיינה בנויות בקשות ההסגרה, המופנות אליה כמדינה מתבקשת. אולם כדי לדון בבקשה, לפי הדרישות הנורמטיביות הרלבנטיות, מן הדין שהבקשה תהא מושתתת על הנמקה קודמת מינימלית... ונתמכת על ידי תיעוד הולם, כאשר כל הנתונים לכך בידי המדינה המבקשת" (שם, 387 ).

7.         מדברים אלה עולה כי אין דגם או נוסח של בקשת הסגרה, ויש קודם כל להתייחס לתוכן. בנספח ד' הנ"ל נאמר כי שגרירות ארצות הברית מבקשת את סיוע משרד החוץ בהעברת המסמכים המצורפים לתמוך בבקשת ארצות הברית להסגרה. המסמך מביא פרטים על המבוקשים, מעשים המיוחסים להם, הזמן, המקום, האירועים, והוראות החוק הרלבנטיות. בהעדר כללי ניסוח מלאים ומסודרים, התוכן הוא הקובע. ולפיכך, נספח ד' מהווה בקשת הסגרה, וגם אם הצד הדקלרטיבי של הנספח הזה לוקה בחסר, עדיין המסמך על תוכנו, מהווה בקשת הסגרה. אם נשווה נספח ד' לבקשה שהגישה ממשלת ארצות הברית לממשלת קנדה, ניווכח כי ההבדל העיקרי הינו בצד הדקלרטיבי ולא המהותי.

            לפיכך, נספח ד' מהווה בקשת הסגרה, ודין הטענה של ב"כ משיב 3, להידחות.