החלטה בעניין מלכה לייפר

רקע

1. ביום 17.8.14 הוגשה נגד המשיבה עתירה להכריז עליה כבת הסגרה לאוסטרליה בגין עבירות מין שביצעה שם, לכאורה, בקטינות בבית הספר אותו ניהלה בעיר מלבורן.

    

2. לאורך כל ההליך נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי היא אינה כשירה לעמוד לדין ועל כן יש להפסיק את הליך ההסגרה נגדה, בהתאם להוראת סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ").

    

3. ביום 21.2.16 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים לפסיכיאטר המחוזי ליתן חוות דעת בנוגע למצבה הנפשי של המשיבה לפי סעיף 15(ג) לחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק טיפול בחולי נפש").

    

4. לאחר אשפוזה של המשיבה, ביום 30.3.16, מצאו ד"ר צ'רנס, פסיכיאטר מחוז ירושלים, ביחד עם ד"ר גבי לובין (להלן: ד"ר לובין) מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין באותה העת משום שהיא הייתה שרויה במצב פסיכוטי פעיל. במהלך הדיונים הציגו גם באי כוחה של המשיבה מספר חוות דעת מטעמם אשר מהם עלה, כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין.

    

5. ביום 2.6.16 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר א' כהן), בהסכמת הצדדים, על הפסקת ההליכים נגד המשיבה בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, לאחר שקבע כי המשיבה אינה מסוגלת לעמוד לדין. בנוסף, ניתן צו לטיפול מרפאתי כפוי למשך 10 שנים במרפאה בירושלים בהנהלת ד"ר דינרשטיין.

    

6. ביום 12.2.18 הוגשה לפניי (עקב פרישתו של כ' השופט א' כהן) בקשה לחדש את ההליכים בעניינה של המשיבה בטענה, כי היא אינה לוקה בנפשה, אלא מתחזה. בבקשה נטען, כי ישנן ראיות חד משמעיות המצויות בידי העותר לפיהן נראתה המשיבה מנהלת אורח חיים נורמטיבי, מבצעת קניות לבדה, כותבת המחאה בבנק הדואר ומשוחחת עם חברים ובני משפחה, כך שהציגה מצג שווא לפני מטפליה ולפני הוועדה הפסיכיאטרית, כי היא לוקה בנפשה. לשיטתו, מדובר במתחזה כמי שסובלת ממחלת נפש, וזאת במטרה להתחמק מהליך ההסגרה. עוד באותו היום הוריתי על חידוש הליכי ההסגרה לצורך דיון בבקשה.