החלטה בעניין הארכת מעצר לחשודים במעורבות בפעילות צבאית ופגיעה בבטחון האזור

העוררים מס' 1 ו-2 נעצרו בתאריך 15.11.07 בחשד למעורבות בפעילות צבאית ופגיעה בביטחון האזור. העורר מס' 3 נעצר בתאריך 17.11.07 אף הוא בגין חשדות דומים. עם מעצרם הועברו העוררים לחקירת שירות הביטחון הכללי. בתאריך 20.11.07 הובאו שלושת העוררים לדיון בבקשת התביעה להאריך את מעצרם ב-22 ימים להמשך חקירה. יצוין כי במועד זה היה תלוי ועומד איסור מפגש בין העוררים לבין בא כוחם.

בימ"ש קמא קיבל את בקשת המשטרה להארכת מעצר במלואה, שכן התרשם כי מדובר בחשדות חמורים ביותר המבוססים היטב בראיות, וכי מיצוי החקירה מחייב את הארכת המעצר כאמור.

בכתב הערר ביקש הסנגור לטעון כי שגה ביהמ"ש כאשר האריך את מעצרם של העוררים לתקופה ארוכה מבלי שנתן ביטוי לצורך בהידוק הפיקוח השיפוטי כתוצאה ממניעת המפגש. ב"כ העוררים הסתמך בעניין זה על שורה ארוכה של החלטות שיצאו מלפני ביהמ"ש הצבאי לערעורים (ראה בעניין זה ע"מ איו"ש 1850/06 קרעאן נ' התוב"ץ, ע"מ 3374/06 נצאר נ' התוב"ץ, ע"מ 3765/06 גרמה נ' התוב"ץ, ע"מ איו"ש 1380/05 חמורי נ' התוב"ץ וע"מ 1630/07 אבו רוב נ' התוב"ץ).

בפתח הדיון לפניי, הסתבר כי מניעת המפגש בעניינם של העוררים מס' 1 ו-2 כבר פגה. לשאלותיי אף השיב התובע כי לנוכח התפתחות החקירה מוכנות הרשויות להתחייב כי במהלך תקופת המעצר הנוכחית יועבר התיק לבחינת התביעה הצבאית. לאור האמור, הסכים הסנגור למחיקת העררים בעניינם של שני עוררים אלה.

בעניינו של העורר מס' 3 חזר הסנגור על טענותיו וציין כי עד כה לא ניתנה לו אפשרות להיפגש עם מרשו. על כן, סבר הסנגור כי על ביהמ"ש לערוך בחינה קפדנית של צורכי החקירה והתקדמותה, ובהתאם יורה על קיצור תקופת המעצר והעמדתה על 15 ימים.

התובע הצבאי התנגד לערר, וציין כי החלטת בימ"ש קמא מבוססת היטב, כעולה מהדו"ח החסוי שהוגש לעיוני.

עמדנו לא אחת על הפגיעה החמורה הנגרמת לזכויותיו של חשוד כתוצאה ממניעת המפגש בינו לבין סנגורו. כך קבענו לדוגמא בעניין ג'רמה הנ"ל:

"אין ספק כי מניעת פגישה בין חשוד לסנגורו מהווה פגיעה קשה בזכות ההתייעצות והייצוג (סעיף 78ב לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970). מניעת קשר בין חשוד לסנגור, עלול להפר את האיזון הקשה ממילא, המתחייב מן הרצון לאפשר חקירה אפקטיבית למען גילוי עבירה, ומן הצורך לשמור על זכויותיו הבסיסיות של חשוד כאדם, ובראשון האפשרות להתגונן מפני החשד המוטח נגדו. מניעת המפגש עלולה להעניק לחוקרים יתרון רב על הנחקר, עד כדי שבירת רוחו של זה האחרון ומסירת הודאה כוזבת או שלא מרצון טוב וחופשי. המניעה שוללת מן החשוד את עצות סנגורו, האדם היחיד איתו יכול לעמוד בקשר במהלך החקירה. כן פוגעת מניעת המפגש בקיומו של ייצוג ראוי מאחר שהסנגור מנוע מלקבל אינפורמציה ממרשו. במצב דברים זה, כאשר, מחד גיסא, הסנגור אינו נחשף לחומר החקירה, ומאידך גיסא, אף אינו יודע מהו קו ההגנה אותו מבקש החשוד לאמץ לעצמו, נפגעת באופן קשה האפשרות לייצוג הולם" (ע"מ 3765/06 אמאני ג'רמה נ' התוב"ץ) .

אשר על כן, הנחנו כי תקופת המעצר במקרים בהם קיימת מניעת מפגש תקוצר למינימום האפשרי, למען יוגבר הפיקוח השיפוטי על התנהלות החקירה (ראה ע"מ איו"ש 3536/05 אלעודה נ' התוב"ץ, ע"מ 1850/06 אברהים נ' התוב"ץ, ואף ע"מ 2109/06 אלמשני נ' התוב"ץ).

מעיון במידע המודיעיני ובראיות שעמדו בבסיס החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרו של העורר מס' 3, הגעתי למסקנה כי אכן הארכת המעצר הייתה מחויבת המציאות לשם קיום חקירה אפקטיבית. יחד עם זאת, דעתי הינה כי לא היה מקום לחרוג מן ההלכה אותה קבענו כאמור בנוגע לצורך בצמצום תקופת המעצר.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולהעמיד את תקופת המעצר על 15 ימים.

מובן כי בתום התקופה האמורה יוכלו רשויות החקירה לשוב ולפנות בבקשה להארכת מעצר לפי הצורך.

ניתנה היום, 29 בנובמבר 2007, י"ט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: שי