החלטה בעניין גובה מזונות קטינה

1.         התובע (להלן: "האב") הגיש תובענה בעניין גובה מזונות הקטינה.

2.         האב חתם עם הנתבעת (להלן: "האם") ביום *******על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פס"ד בבימ"ש לענייני משפחה ר"ג.

3.         היום האב טוען כטענה מקדמית, שיש להתייחס לתובענה כתובענה ראשונה של הקטין. נטען שיש לבחון את צרכיו של הקטין ללא התייחסות להסכם הגירושין. מסקנת האב הינה שאם יעשה כך אזי המסקנה המתבקשת היא שגובה המזונות על פי ההסכם גבוה מידי.

4.          האב מסתמך על פי הפסיקה הקובעת  שאין ביכולת ההורים, האפוטרופוסים הטבעיים לכבול את הקטין למוסכם ביניהם, אדרבא הערכאה הדנה בעניין חייבת לקיים דיון נפרד ללא זיקה להליך הגירושין.לע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד  (4) 155.

5.         הפסיקה כאמור, צמחה ככלי כנגד כפיית תנאים על האישה בהסכם גירושין כנגד סידור גט פיטורין (להבדיל מלהשאיר את האישה כעגונה).

6.         התפתחה הלכה פסוקה שאין הילכת גבעולי מוגבלת להסכמים בפני כבוד בית הדין הרבני אלא הכלל חל בכל הערכאות (ראה: ר"ע 627/85 סינה נ' סינה פד"י מ', עמ' 101,102).

7.        האב אמנם אינו המשמורן אך יחד עם זאת האב הינו אפוטרופוס טבעי/חוקי של הקטין ולכן זכותו להגיש התובענה בשמו ראה: ס' 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , תשכ"ב - 1962 :

         אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

8.         ניתן בשלב זה של הדיון לתהות האם יתכן שהתובענה מוגשת במטרה להיטיב עם הקטין, דהיינו האם טובת הקטין היא זו שעומדת נגד עיניו של האב. תהייה זו נובעת ממטרת התובענה להפחית במזונות הקטין.

9.         אין בפסיקה אבחנה בשאלה זו. לכן, על פניו יש לקבוע שהתובענה בפני הינה תובענה עצמאית ולכן יש לראותה כתובענה חדשה של הקטין.

            אולם אין בכך מסתיים הדיון בעניין.

10.       אין בתובענה כדי לבטל את הסכם הגירושין (להלן: "ההסכם"). ההסכם נשאר על כנו בהתאם לדיני חוזים. ההתחייבויות לא מתבטלות אף אם ביהמ"ש מקבל את התובענה וקובע סכום מזונות נמוך מהסכום הנקוב בהסכם הגירושין. יחד עם זאת מה שיישאר מהסכם הגירושין הינו תביעת השיפוי מצד האב או האם אחד כנגד רעהו. לטענתה של האם, עמד בבסיס ההסכם בין הצדדים הסדר קודם במסגרתו הביעה האב את הסכמתו לגובה המזונות בשילוב תנאים ומוסכמות אחרות. לאור זאת, טוענת האם כי האב אינו משלם באופן רציף אלא רק לאחר הוצל"פ וכד' אזי רשאית היא לתבוע תרופות בגין הפרת ההסכם לפי דיני החוזים בתוך כך קיימת האפשרות לעתור לסעד של השבה המתייחס להסדר המוקדם בין ההורים כצדדים לחוזה, מאחר ולטענתה הצד שקיבל תמורה אינו פועל בהתאם לחיובים הנובעים מההסדר (ראה : גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה - תשנ"ה, ע' 463).

11.       לא זו אף זו סכום המזונות הקבוע בהסכמת הצדדים מהווה ראשית הודיה מטעם שני הצדדים ביחד ולחוד על צרכי הקטין ויכולת האב והאם לשאת בהוצאות צרכי הקטין בין אם דרך המזונות הקבועים ו/או הכנסות האם. ראה פס"ד בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, (ניתן ביום 8.6.05 ופורסם במאגרי המידע) ובע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי, תקדין עליון 41(4) 2005).

12.       אי לכך, סכום המזונות אשר הוסכם בין הצדדים הופך ל"חזקה" ראייתית בכל הקשור לעלות צרכיו של הקטין ויכולת האב לשאת בסכום זה, בשילוב התחשבות בהכנסות האם ובצמצום הצרכים כאמור בפסקי דין אוחנה ו צינבוי. ברור שחזקה זו ניתנת להפרכה , אולם נטל הראיה הוא על מי שטוען כנגד החזקה הקיימת.

13.       לסיכום - בפני תובענה עצמאית וחדשה של הקטין למזונותיו.

            סכום המזונות הנקוב בהסכם מהווה ראשית הודיה/ראיה ולכן חזקה לעלות צרכיו של הקטין בהתחשב בהכנסת האב ויכולת השתכרות האב.

14.       אין צו להוצאות.

רשות ערעור לבית משפט מחוזי.

ניתנה היום כ"ד ב אדר ב, תשס"ח (31 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.