החלטה בעניין בקשות רשות ערעור על תיקים המתנהלים בסדר דין מהיר

מונחות בפני מספר בקשות אשר הועלו על ידי המבקש.

רקע

י.ד. עורקים שיווק והפצה בע"מ (להלן: "התובעת/ המשיבה ") המשיבה שכרה חנות הנמצאת ברחוב בת עמי 3 ביפו (להלן: "החנות"). החנות הושכרה ממר עלס דוברונסקי  (להלן: "הנתבע / המבקש") אשר הינו עו"ד במקצוע.

לגישת המשיבה, הציג עצמו המבקש כ"בעל הבניין" אשר מורשה לפעול בעסקאות בגין החנות. לנציג המשיבה נודע כי הנתבע השכיר חנות נוספת באותו מבנה, דבר אשר נטע בו אמון בדבריו ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות, אשר הוארך לשתי תקופות נוספות. בתום תקופת השכירות ביקש נציג המשיבה שלא לחדש את השכירות בפעם נוספת. המבקש מצידו הודיע כי בסיום השכירות החנות תועבר לעמותת נתיבי  אחווה (להלן: "העמותה") אשר ברשותה מספר דירות בבניין.

נציג המשיבה, לאחר שפינה את חפציו ושילם את כל חובותיו, דרש כי הרישום בעירייה יועבר על שם השוכרת  החדשה אולם המבקש התעלם מפניות אילו. עקב כך הוטלו על התובע צווי עיקול ודרישות חוב בסך של 29,969 ש"ח בגין חובות ארנונה לאחר עזיבתו את המבנה.

בשלב זה החלו להגיע שמועות לאוזני נציג  המשיבה כי המבקש פעל ללא כל הרשאה בנכס. בבדיקה שנעשתה במשרדי לשכת רישום המקרקעין עולה דבר קיומו של "ייפוי כוח בלתי חוזר" אשר נרשמה על המקרקעין בשנת 1983 ומאז לא נעשתה כל פעולה בעניין.

על כן מבקשת המשיבה השבה של דמי השכירות אשר שולמו שלא כדין עקב כך  ששלומו למבקש, אשר אינו מורשה לבצע עסקאות כלשהן בנכס, וכן פיצוי בגין תשלומי ארנונה ששילמה לעיריה עבור תקופה שלא החזיקה בנכס.

המבקש הכחיש את האמור לעיל. לגישתו המבקשת  כלל לא הודיעה על רצונה לעזוב את החנות נשוא התביעה.

לגישת המבקש, המשיבה מבקשת ליהנות "בחינם" מהנכס אותו שכרו במשך 3 שנים. הוא פעל על פי כוח ייפוי כוח כדין שניתן לו. יתירה מזו, רק לאחר שהתברר למבקש במועד בלתי ידוע בשנת 2004 כי החנות ננטשה הועברה החזקה בה לידי העמותה אשר הינה מלכ"ר ומשכך הינה פטורה מתשלומי ארנונה, מכאן שלא הייתה כל בעיה להעביר את חיובי הארנונה ע"ש העמותה, כדברי המשיבה.

לגישת המבקש כל חוב ארנונה אשר קיים הינו באחריות המשיבה מאחר וזאת לא דיווחה למבקש על חוב כלשהו. באם הייתה עושה כן היה מתבצע השינוי בספרי העירייה. לגישת המבקש מרגע שקיבלה המשיבה את החזקה בחנות כללה בכך הסכמתה כי המבקש הינו בעל הזכיות בחנות ואין היא יכולה להעלות טענות רטרואקטיביות בעניין זה.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטה מיום 03/04/08

ביום 12/03/08 התקיים בפני דיון מקדמי בו העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם בבקשות השונות שהועלו. ביום 03/04/08 ניתנה החלטה מנומקת בבקשות התלויות ועומדות. בהחלטתי דחיתי את בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף עם זאת קיבלתי את בקשתו להפקדת ערובה מצד המשיבה להבטחת הוצאותיו באם יזכה בהליך. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון הגעתי לכלל מסקנה כי לשם הגעה לחקר האמת יש להיעתר לבקשת המשיבה למתן צו לגילוי ועיון בייפוי כוח בלתי חוזר אשר ניתן למבקש מבעל הנכס. בהחלטתי זו קבעתי:

" לאור הדברים דלעיל אני מקבל את הבקשה לגילוי מסמכים בקשר למסמך הנ"ל ומורה למבקש לגלותו לתובעים תוך 14 יום"

ביום 30/04/08 הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה בכל הנוגע לגילוי ועיון במסמך הספציפי האמור וזאת עד להחלטה בבקשת רשות ערעור על החלטה זו.

ביום 01/05/08 ניתנה החלטה לפיה המבקש יעביר העתק הבקשה למשיבה. המשיבה תגיב על תוכן הבקשה תוך 7 ימים, מקבלת העתק הבקשה ונספחיה. ביום 11/05/08 התקבלה תגובת של המשיבה בה הביעה את התנגדותה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בהחלטה מיום 15/05/08 קבעתי כי יש מקום  - על אף ההתנגדות - לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור לבית משפט המחוזי.

ביום 17/11/08 ניתנה החלטה בבר"ע 1459/08 בה קבעה כב' השופטת ע' סלמון- צ'רניאק:

" בנוגע לטענה בדבר גילוי מסמכים, מדובר בטענה דיונית מובהקת, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם (ראו גם: רע"א3593/06 רוזצוויג נ' חיים (08.08.2006)), ובוודאי שלא מתקיימים בעניינו תנאי סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים."

ביום 10/12/08 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטה עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור העומדת להיות מוגשת לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי. ביום 10/12/08 ניתנו שתי החלטות לפיהן: 1. המבקש יעביר העתק הבקשה למשיבה. המשיבה יגיבו על תוכן הבקשה תוך 2 ימים, מקבלת העתק הבקשה ונספחיה ובהעדר החלטה אחרת, תידון הבקשה בדיון שנקבע. 2. המבקש יצרף את פס"ד של המחוזי וכתב הערעור לעליון בכדי לבדוק סיכויי הצלחה. ביום 11/12/08 הוגשו המסמכים האמורים.

המשיבה הגיבה ביום 14/12/08 לבקשת המבקש מיום  10/12/08 בה טענה כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה וזאת לאור דעתו הנחרצת של כבוד בית המשפט המחוזי בבר"ע שהוגשה מטעם המבקש.