החלטה בעניין ביטול פסק דין התרת נישואין

בפניי בקשת המבקשים לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 04.10.18 לפיו הותרו נישואיהם על

ידי מותב זה,  וזאת מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים  וסמכות בין לאומית)

תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק שיפוט בענייני התרת נישואין" או " החוק " ).

רקע דיוני:

1. ביום 06.08.18 הגישו המבקשים באמצעות באת כוחם הקודמת  תובענה משותפת ומוסכמת להתרת נישואיהם מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין.

2. בהתאם לאמור בתובענה המבקש הנו יהודי והמבקשת הנה חסרת דת. המבקשים נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים במולדובה ביום 14.09.16, ובקשו בהסכמה להתיר את נישואיהם.

3. ביום 13.08.18, ובהתאם לאמור בסעיף 3 (א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין פניתי אל כבוד בית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעתו .

4. ביום 06.09.18 הגיש בית הדין הרבני הגדול את חוות דעתו לפיה עשוי ביה"ד להכריז על נישואי המבקשים כבטלים.

5. ביום 04.10.18 ונוכח האמור בחוות הדעת של בית הדין הרבני הגדול כמפורט לעיל, ובהתאם לסמכות שהוקנתה לי מכוח החוק לשיפוט בענייני התרת נישואין, קבעתי כי לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בענייני התרת הנישואין של בני הזוג – המבקשים.

6. עוד באותו יום, 04.10.18, ונוכח הסכמתם המשותפת של בני הזוג להתרת נישואיהם כמפורט בתובענה, ניתן על ידי פסק דין המתיר את נישואיהם , תוך שהוריתי כי המזכירות תשלח העתק מפסק הדין גם למשרד הפנים.

            יודגש כי פסק הדין התבסס על הסכמתם המשותפת של המבקשים להתגרש וזאת בהתאם לאמור בסעיף 5 (ג) לחוק לפיו:

            "הסכמת בני הזוג תשמש לעולם עילה לגירושין".

7. ביום 11.10.18, דהיינו ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין בדבר התרת נישואיהם של בני הזוג, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין.

בבקשתם הסבירו הצדדים כי עקב סכסוך ביניהם החליטו להתגרש  ובחודש אוגוסט 2018 הגישו בקשה מוסכמת להתרת הנישואין.  אולם זמן קצר לאחר מכן  החליטו לשקם את מערכת היחסים ביניהם, חזרו לחיות יחדיו,  ונוכח חגי תשרי לא הספיקו להודיע לבית המשפט על רצונם לבטל את תביעתם להתרת הנישואין. מיד עם קבלת פסק הדין המתיר את נישואיהם , הבינו כי שגו ולכן מהרו להגיש בקשתם לביטול פסק הדין.

8. ביום 31.10.18 הגיש ב"כ היועמ"ש את עמדתו לבקשה לביטול פסק הדין כשלעמדת המדינה לא ניתן לבטל פסק דין זה, וזאת בין היתר בשים לב לכך שפסק הדין להתרת נישואין מהווה "תעודה ציבורית" לפי סעיף 29 לפקודת הראיות, שכוחה יפה כלפי כול עלמא.

עוד ציינה באת כוח המדינה בתגובתה כי מעיון בפסיקה לא נמצא מקרה בו הוגשה בקשה דומה, ומטבע הדברים גם לא נמצא מקרה בו בקשה כזו התקבלה ופסק הדין להתרת נישואין בוטל.

            בכל מקרה ככל שברצון המבקשים לשוב ולחיות יחד כזוג נשוי, הרי שפתוחה בפניהם הדרך להינשא מחדש.

9. ביום 25.11.18 הגישה ב"כ המדינה תגובה משלימה תוך שהיא ציינה כי ביום 23.10.18 עודכן במרשם האוכלוסין הישראלי מצבם האישי של המבקשים מנשואים לגרושים וזאת מכוח פסק הדין המתיר את נישואיהם, ובהתאם להוראת סעיף 19 (ג) לחוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה – 1965.

            כמו כן, ציינה באת כוח המדינה בתגובתה המשלימה כי מרישומי משרד הפנים עולה כי המבקשת נמצאת בעיצומו של הליך התאזרחות מדורג (להלן: "ההליך המדורג") אותו החלה בשנת 2015 על סמך זוגיות עם המבקש.           

בהגינותה הוסיפה באת כוח המדינה כי בהתאם להוראות נוהל  ההליך המדורג, סביר להניח שלגירושין תהיינה השלכות על המשך ההליך המדורג בו נמצאת המבקשת.

            יודגש כי באת כוח המדינה לא העלתה כל טענה ביחס לכנות בקשתם של המבקשים ובין היתר לא נטענה כל טענה  על ידי המדינה כי מניע זר עומד מאחורי בקשתם.

10. בדיון שהתקיים ביום 30.01.19 חזרו באי כוח הצדדים על עמדתם.

            הגם שבאי כוח הצדדים לא טענו בכתבי טענותיהם לעניין סמכותו של ביהמ"ש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מכוח החוק , בקשתי את התייחסותם לשאלה חשובה זו.

            ב"כ המבקשים עורך דין יצחק איתן (פרדנלס) ביקש להדגיש את הזמן הקצר שחלף מאז מתן פסק הדין ועד למועד שבו הוגשה הבקשה לביטולו. כן ציין ב"כ המבקשים כי כפי שפסק דין להתרת נישואין ניתן בהסכמה,  יכול בית המשפט לבטלו בהסכמה וכל זאת מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט. לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המבקשים כי לא איתר פסקי דין שדנו בסוגיה  דומה.

            ב"כ המדינה חזרה על עיקר טענותיה תוך  שהוסיפה כי לבית המשפט אין סמכות מכוח חוק השיפוט להתרת נישואין לבטל את פסק הדין המתיר את הנישואין , תוך שהדגישה כי פסק דין המתיר את הנישואין הנה פסק דין קונסטרוקטיבי.

11. במהלך הדיון שהתקיים כמפורט לעיל הבהירו המבקשים לשאלות בית המשפט כי בפועל הם לא נפרדו זה מזו, וזמן קצר לאחר הגשת בקשתם הבינו שאינם חפצים להתגרש ומבקשים להמשיך לחיות יחדיו כזוג נשוי.

לשאלת ביהמ"ש השיבו כי מאחר ובאת כוחם הקודמת הסבירה להם כי ההליך המשפטי עצמו לוקח  כשישה חודשים (מיום הגשת הבקשה להתרת הנישואין ועד למתן פסק הדין המתיר את הנישואין), ובשים לב לפגרת בית המשפט ולחגי תשרי לא מיהרו להגיש בקשתם לביטול התובענה.

            כן הבהירו המבקשים כי הם אינם רוצים להתגרש וכי נישואים חדשים יטילו עליהם הוצאות כלכליות מיותרות.

דיון והכרעה:

12. לאחר שעיינתי באשר הוגש לתיק ושמעתי את המבקשים מצאתי להיעתר לבקשתם ולהורות על ביטול פסק הדין מיום 04.10.18 המתיר את נישואים, ואבהיר.

13. אכן שאלה חשובה היא מקור סמכותו של בית משפט זה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה והמורה על התרת נישואיהם של המבקשים, וזאת בשים לב לכך כי בחוק שיפוט לענייני התרת הנישואין לא קיים סעיף ספציפי המקנה לבית המשפט סמכות לעשות כן (כדוגמת סעיף 19 לחוק האימוץ), וזאת אף מאחר שפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה המורה על התרת הנישואין מכוח חוק שיפוט לענייני התרת נישואין הנו קונסטרוקטיבי – פסק דין שהוא עצמו יוצר את הגירושין בין בני הזוג.

14. משמותב זה התיר את נישואיהם של המבקשים בפסק הדין מיום 04.10.18, ומאחר וכאמור מדובר בפסק דין קונסטרוקטיבי, הרי שעם מתן פסק הדין הותרו נישואיהם של המבקשים  ומעמדם האישי שונה מנשואים לגרושים.

15. ביטול פסק הדין המתיר את הנישואין, לכאורה, משנה שוב את מעמדם של המבקשים מגרושים לנשואים, שעה שאין לבית משפט זה מכוח החוק הסמכות להפוך זוג מגרוש לנשוי.

סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה מכוח החוק הנה סמכות "חד כיוונית" דהיינו שינוי מעמדם של זוג מנשוי לגרוש ולא ההפך.

16. לאחר ששקלתי את סוגיית הסמכות ואת האמור בסעיפים 14 ו– 15 לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לבית משפט לענייני משפחה הסמכות לבטל פסק דין המורה על התרת נישואין מכוח החוק, אם כי יודגש כי השימוש בסמכות זו צריך להיעשות במסורה ובנסיבות חריגות.      

17. משהחוק לשיפוט בענייני התרת נישואין שותק בכל הקשור לאפשרות לבטל פסק דין המתיר נישואין, ניתן למצוא מזור לבקשת המבקשים בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשי"ד – 1984 המורה כי:

            "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".

18. פסק הדין שניתן בעניינם של המבקשים ביום 04.10.18, ניתן בהעדרם של המבקשים, ובהסתמך על ההנחה כמפורט בכתב תביעתם כי הם מבקשים להתיר את נישואיהם ולהתגרש זמ"ז.

אולם ההנחה כמפורט לעיל התבררה כהנחה שלא היתה נכונה במועד פסק הדין, שכן המבקשים חזרו בהם מרצונם להתגרש,  אך סברו בתמימותם  שאין להאיץ את בקשתם בפני בית המשפט בשים לב לפגרת בית המשפט וחגי תשרי.

            במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.01.19 התרשמתי מכנות דבריהם של המבקשים ומאמיתות גרסתם, ומשכך במועד בו ניתן פסק הדין המתיר את נישואיהם (מכוח הסכמתם לכאורה) למעשה הצדדים לא חפצו להתגרש.

            יוצא, איפוא, כי פסק הדין שהתיר את נישואי הצדדים ניתן מתוך הנחה שאינה נכונה במועד בו הוא ניתן , כי הם מבקשים להתגרש, ועל כן ביטול פסק הדין הינו ביטול מעיקרו, ופסק הדין הנו בבחינת VOID.

19. נתתי משקל רב לעובדה כי המבקשים הגישו את בקשתם ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין, ולעובדה כי פרק הזמן שחלף מאז הגשת התובענה  ועד למתן פסק הדין המתיר את נישואיהם היה קצר יחסית שבחלקו היו פגרת בתי המשפט וחגי תשרי.

            אכן המבקשים שגו שלא הגישו בקשתם לביטול תביעתם מיד לאחר שהגיעו להסכמה בדבר רצונם שלא להתגרש, אולם "שגיאה" זו לא צריכה, לטעמי, בנסיבות המיוחדות כמפורט לעיל לפעול כנגדם.

20. אשר על כן הנני מבטל את פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 04.10.18.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ולמשרד הפנים.

הנני מתיר פרסום החלטתי זו ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.