ב"כ המבקשת: לא מנסים ליצור החלטה של חזרה ממעצר הבית, אך בתוך המתווה הנ"ל, הגענו לנקודה בה ההחלטה לא ישימה. ביחס למשיב, לא אשתו ולא חמותו, ושום פיקוח שאינו במשולב עם איזוק אלק' יהיה יעיל, מפנה לדברי חברי, כדי ללמוד על המשיב ועל היכולת לשמש עבורו דמות מפקחת. חברי יטען שלא היתה הפרה במשך 3 חודשים. מבחינתנו האזיק הוא רכיב משמעותי, לכן זה צריך להיות במקום אחר, או לחילופין, ביהמ"ש כתב בהחלטתו שלא בגלל שמו הוא צריך לקבל החמרה, אך מצד שני לא צריך לעשות אקרובטיקה. נבקש שהמשיב ישהה במקום בו האיזוק האלקטרוני יהיה אפקטיבי.
מדובר באדם שאמור להישאר במעצר, הוא לא אמור לצאת מהבית.
פנינו לביהמ"ש ואמרנו שאי אפשר לראות כתקיפה, חברי טען שמדובר בקטטה עם שני אנשים. אך התחלפה התמונה, חברי אומר שלא יוכל לצאת בשעות שיודעים עליו, כי מדובר בנקמה. מדובר במשיב שיש להורות על מעצרו כפי שסברנו, ונבקש איזוק אלקטרוני.
ב"כ המשיב: הפרקליטות צוחקת על המערכת ועל עצמה בעשרות בקשות, בעררים, הערר לא התקבל.
חברי אומר שאני מדבר על שעות שלא ידעו מתי הוא יוצא, איני רוצה כשיבואו וישאלו מדוע קרה כך וכך, אאשים את התובע ולא את ביהמ"ש. מדובר בתיק של תקיפה, ויהיה בו עונש, אך הרמה של התיק וההלכות המשפטיות הן לשחרר למעצר, ביהמ"ש גיבה את החלטת ביהמ"ש שהוגש על השחרור, הם ביקשו להחזירו למעצר עד שתמצא חלופה. כב' השופט אדמונד לוי לא ביקש לעשות דיון מקדים.
כב' השופט לוי התרגז על השכר שביהמ"ש קבע, הסברתי לו שאין מצב מבחינה כלכלית שמישהו עובד אצל המשיב, אלא המשטרה שהיא ריבון בפני עצמה וקופת המדינה לא נפגעת, למרות שהקליינט שלי משלם. איני מסכים עם החלטת ביהמ"ש העליון, הסברתי לכב' השופט לוי שהחלטה דומה כמו מילותיו של ביהמ"ש בתיק אבוסייף, שם הוצע שכר. אמרתי לכב' השופט שבימ"ש זה רצה ללכת לטובת המערכת, ושימחוק את המילה שכר ולמחוק את כמות הפיקוח. ביהמ"ש התחיל לשאול על המפקחים, ונתקבלה החלטה להחזיר לבימ"ש זה.
מצטט את ההחלטה, אני טוען לפי החלטת בימ"ש זה - האזיק הוא לא העיקר, אלא דבר שעוזר לחלופה, המשיב במשך 3 חודשים לא הפר. הבית שלו במעקב 24 שעות, המקום בו הוא נמצא אין אפשרות "לעבוד" על המשטרה כי הוא מתוחם, יש רק יציאה אחת. המקום מבודד.
חברי מבקש להחליף חלופת מעצר, אם מרשי ירצה לעבור ליד התובע, התובע לא יסכים לכך אך הוא רוצה לשלוח אותו לאנשים אחרים. המשיב יעבור למקום מכובד, מקום מושבה של הפרקליטות.
בגלל שמו של המשיב, ביהמ"ש קבע אזיק אלקטרוני, אני טוען שלאחר שחלפו 3 חודשים, המתלונן הררי נשאר במעצר, גם לאחר ערר במחוזי, לכן בחלוף 3 חודשים, והמשיב לא הפר צו, ויש 2 מפקחים, וסכומי כסף גבוהים הופקדו, מדובר בתיק שלא כדאי למשיב להפר, הגשנו בקשות ליציאות, ניתן להשאיר בעבירה של תקיפה במקום ביתו, מדובר בכ- 10 נפשות בתוך הבית, לא חייבים באיזוק אלקטרוני בעבירה כזו. אין בינו לבין המסוכסכים שום מגע.
ייצגתי אנשים שהיתה בעיה במעצר הבית, כל פעם כשהחלפנו חלופת מעצר והעברנו לעיר או שכונה אחרת, תמיד או הסניגור או השופט או התביעה עושים במקום להשאירו בבית.
כל הערר התייחס לענין השכר, ביהמ"ש העליון לא הביע דעתו לענין כך שהאזיק הוא צורך חיוני, אלא ההחלטה הוחזרה לביהמ"ש.
ב"כ המבקשת: שוחחתי עם המשטרה לגבי עמדתם, אם איזוק אפקטיבי במקום אחר לעומת השארתו ללא איזוק בבית, תשובתם שהם מעדיפים חלופה שתיבדק, עדיין יש התרעות, לכן המשטרה בודקת אותו, כשיש אובדן קשר עם המכשיר באים לבדוק.
ב"כ המשיב: חברי אומר לביהמ"ש שהם צריכים לבדוק את החלופה.
בתאריך 2.4.09 הורתי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וב- 5.4.09 קבעתי את תנאי השחרור שהם: מעצר בית מוחלט, פיקוח צמוד ע"י 4 מפקחים לסירוגין, שניים בכל פעם, איסור יצירת קשר עם העדים, פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים, הפקדת ערובה במזומן בסך 100,000 ש"ח, חתימה על ערבות עצמית בסך 150,000 ש"ח וחתימת 4 ערבויות צד ג' ע"ס 150,000 ש"ח כ"א.
בעקבות פניית המבקשת כי האיזוק האלקטרוני שהיה חלק מהתנאים לשחרור אינו פועל, הואיל וקירות ביתו של המשיב עשויים מבטון באופן שנוצר מיסוך שמפריע לאיזוק האלקטרוני, החלטתי ב- 1.6.09 כי האיזוק האלקטרוני יבוטל ובמקומו סייר מטעם חב' שמירה יבקר בבית המשיב אחת לשש שעות, כשהעלות מוטלת על המשיב, ולחילופין, אם לא ניתן לעשות כן, תבצע המשטרה ביקורים כאשר המשיב ישא בעלות זו, כפי שבארועים ציבוריים מממן בעל הארוע את שכרה של המשטרה.
המבקשת עררה על החלטה אחרונה זו (בש"פ 4842/09), וביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע כי לא היתה לביהמ"ש המחוזי סמכות להטיל את תפקיד הפיקוח על שוטרים ששכרם ישולם ע"י המשיב.
לאור זאת, החזיר ביהמ"ש העליון את הדיון וקבע כי יש לשקול 3 חלופות: הראשונה, האם להסתפק בדרכי הפיקוח האחרות שנקבעו בענין שחרור המשיב, ללא איזוק האלקטרוני. השניה, להוסיף תנאים לחלופות והשלישית, לחייב את המשיב להציע חלופת מעצר אחרת.
בהחלטותיו לשחרור המשיב ממעצר, החלטה שעמדה בערר שהוגש על עצם השחרור לביהמ"ש העליון, ונידחה (בש"פ 3062/09) קבעתי כי המקום הנכון והבטוח למעצר בית, הוא ביתו של המשיב שהוא בית מבודד ומוקף חומה.
זאת יש לדעת:פרט לסיכון שעשוי היה להישקף מהמשיב לציבור, קיים סיכוי נוסף והוא היות המשיב יעד להתנכלויות מצד גורמים אחרים.