החלטה בנושא היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט

בפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לנתבעות 1 - 4, וכן בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד נתבעים 5-7.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד נתבעים 5-7 היא בקשה נפרדת, אך החלטה בבקשה עשויה להשפיע על הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בכל הנוגע ל"עילת ההמצאה" על פי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), המבוססת על כך, שישנו נתבע, נוסף על הנתבע הזר, המצוי בתחום המדינה ושהתביעה הוגשה נגדו, "כהלכה".

הצדדים

התובעעו"ד בהשכלתו, משמש כיועץ לחברות העוסקות בייזום פרוייקטים וניהול נכסים בחו"ל ובתיווך בעסקאות נדל"ן ובעסקאות מימון.

נתבעת 1 (להלן- חברת הניהול), היא חברה זרה הרשומה באי גרנזי, שבאיי התעלה.

נתבעת 2 (להלן- חברת הנכסים), היא חברה ציבורית זרה הרשומה באי גרנזי, שבאיי התעלה ונסחרת בבורסת AIM בלונדון ובבורסת ורשה.

נתבעת 3 (להלן- חברת הניהול הפולנית), היא חברה זרה הרשומה בפולין.

נתבעת 4 (להלן- מגדלי פלטינום), היא חברה זרה הרשומה בפולין.

הנתבעות 1-4 יקראו להלן - הנתבעות או קבוצת אטלס.

נתבע 5, מר רון יצחקי, מחזיק, במישרין או בעקיפין, ב- 49% מחברת הניהול ומשמש כדירקטור וכיו"ר ועדת ההשקעות בחברת הניהול. כמו כן, למיטב ידיעת התובע, הוא מחזיק גם, במישרין או בעקיפין, במניות בחברת הנכסים.

נתבע 6, מר רפאל ברבר, משמש כיו"ר דירקטוריון חברת הניהול וחבר ועדת ההשקעות. כמו כן, הוא שותף בקרן RP Capital, המחזיקה - 51% מחברת הניהול, ובכ- 14% מחברת הנכסים.

נתבעת 7, עו"ד גלית גבאי-ריבק, שימשה במועדים הרלוונטיים כסגנית הנשיא האחראית לפיתוח עסקי ולתחום המימון בחברת הניהול.

היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט - כללי

סמכות השיפוט של בית משפט בישראל קמה מכוחה של המצאת כתב בי-דין בתחומה של ישראל לידי נתבע. יתכן מצב שבו המצאה לידיו של אחר תהיה שוות ערך להמצאה לידי נתבע, אף שאינו נמצא בארץ. אפשר שגם הסכמה של בעל דין תכונן סמכות שיפוט ישראלית. בכל מקרה אחר, חייב בעל דין הפותח בהליך נגד אדם הנמצא מחוץ לישראל, לקבל היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 4601/02 ראדה תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'   Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 471).

בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, נדרש לבקש היתר להמצאת כתב בי-דין. נטל ההוכחה מוטל על התובע ועליו להראות, כי עניינו נכנס לאחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן- עילות ההמצאה). בנוסף, עליו להראות, שיש לו עילת תובענה לכאורה (להלן - עילת התובענה).

גם אם התובע יוכיח עילת המצאה ועילת תובענה, עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת לבחון, האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd ., פורסם בנבו, להלן - הלכת אשבורן).

מטבע הדברים, החלטה בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ניתנת במעמד צד אחד, הוא התובע. כאשר בית המשפט נעתר לבקשה והנתבע מבקש את ביטולו של ההיתר, אזי מתקיים דיון במעמד שני הצדדים ונטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה המקורית ( הלכת אשבורן, פסקה 6).

הנתבעות לא הגישו תצהיר לתמיכה בטענותיהם העובדתיות, לא בבקשה לביטול ההיתר וגם לא בתשובה לתגובה לבקשה לביטול ההיתר. בהתאם לדין ובהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, טענות עובדתיות יש לאמת בתצהיר. מאידך, התובע אימת את כל כתביו בתצהיר, גם כשצריך (בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום) וגם כשלא צריך (בתשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף).

לאור זאת ולאור העובדה שהתובע לא נחקר על תצהיריו, ההחלטה בבקשה תינתן על בסיס העובדות המפורטות בכתב התביעה והמאומתות בתצהירי התובע. לעניין זה יש לזכור, שהדיון בהיתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט (ובבקשה לסילוק התביעה על הסף) אינו דיון מלא ומקיף בתובענה גופה, כפי שייעשה במסגרת ההליך העיקרי והחלטה זו אינה מהווה "מעשה בי-דין" ביחס להליך העיקרי, ככל שיתקיים הליך כזה (ע"א 74/83 ראד נ' חי, פ"ד מ(2) 141).