החלטה בנושא גילוי מסמכים בטרם יוגשו תצהירי עדות ראשית

1. לפני בקשה להורות על המצאת מלוא חומר הראיות שבידי המשיבים למבקשים, לרבות הקלטות ותמלילים וזאת עוד בטרם יוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים, בהליכים שלפני.

המבקשים הינם התובעים בתמ"ש 50486-12-10 שהינה תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין שהתקבל בירושה [להלן- " הדירה"], פינוי ודמי שימוש ראויים.

בנוסף, המבקשים הם הנתבעים בתמ"ש 51184-03-11 שהינה תביעה של המשיבים 1 ו-2 לאכיפת עיסקה למכירת זכויות המבקשים בדירה, למשיבים 1 ו-2.  המשיבים 1 ו-2 טוענים כי היה הסכם בין כל היורשים, וביניהם המבקשים, לפיו הדירה תירכש ע"י המשיבים 1-2 מהיורשים תמורת סכום של 700 אלף ש"ח.

המבקשים מכחישים את טענות המשיבים 1 ו-2, טוענים כי מעולם לא נתנו את הסכמתם למכירה וכופרים בעיסקה.

2. המשיבים הצהירו, בדיונים שהתקיימו בהליך דנן, כי בידיהם חומר ראיות נוסף בדמות תמלולי שיחות וקלטות התומכים בטענותיהם, אותם לא חשפו בפני המבקשים. לטענת המשיבים - ההקלטות ותמלולי ההקלטות הם חסויים, מאחר ומדובר בראיות שהוכנו לקראת ההליכים המשפטיים ומטרתם להוות ראיות מפריכות ולגלות את האמת. המשיבים מציינים, כי הרציונאל לפיו נסוגה זכות העיון הכללית מפני חיסיון של ראיות אשר הוכנו לצורך הליכים משפטיים הנו כי יש לאפשר לבעל הדין להכין את עצמו לקראת משפט כשהוא משוחרר מן החשש שהכנותיו יחשפו בפני בעל הדין שכנגד.

המשיבים טוענים כי יגישו את הקלטות והתמלילים רק אם העדים מטעם המבקשים יגישו תצהירי עדות שאינם אמת ובמקרה כזה - יהוו ההקלטות ראיות מפריכות. לטענת המשיבים, מדובר במחלוקת עובדתית והגשת ההקלטות בשלב זה תאפשר למבקשים לערוך את התצהירים מטעמם בהתאם להקלטות.

המשיבים מפנים להלכה המקובלת בתיקי נזיקין, לפיה, לטענתם, הקלטות שעורכים חוקרים עם תובעים נחשפים רק לאחר הגשת תצהירי התובעים.

לטענת המשיבים - אי חשיפת הקלטות בשלב זה יחייב את המבקשים להציג גרסה אמיתית ויסייע לעשית משפט צדק. לפיכך טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת המבקשים ולחייבם בהוצאות.

3. המבקשים טוענים, כי בהתאם לתקנה 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), בבית המשפט לענייני משפחה ישנו הליך גילוי מסמכים מוקדם ולפיו כל ראיותיהם של הצדדים לתובענה צריכים להיות מוגשים עם כתב התביעה וכתב ההגנה ואין הדבר נתון לשיקול דעתו של בעל הדין.

המבקשים מוסיפים, כי על פי הפסיקה, בבית המשפט לענייני משפחה ישנה שקיפות מוגברת, אשר מטילה על הצדדים חובות מוגברות בכל הנוגע למסירת מידע. עוד טוענים המבקשים כי אופן הפעולה הפסול של המשיבים מעמיד את המשיבים ביתרון על פני המבקשים אשר מילאו אחר הדרישה בתקנות וכי לאור כך שהמשיבים מבקשים לעשות שימוש בראיות בשלב מאוחר יותר - אזי אין מדובר בראיות חסויות.

עוד מוסיפים המבקשים, כי יש לדחות את טענתם של המשיבים כי התמלילים דרושים להם לשם הפרכת טענות המבקשים, שכן טענה זו ניתן להעלותה לגבי כל מוצג המוגש לתיק בית המשפט. כן מציינים המבקשים, כי גם בהליכים אזרחיים רגילים ההלכה היא כי יש להגיש את הראיות במועד הקבוע לכך וכי הלכת סוויסה [רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה (1) 515 (להלן- " פרשת סויסה")] חלה על הליכי הגילוי והעיון המקדמיים אך לא על שלב ניהול התביעה לגופה.

המבקשים טוענים כי נמסרה מטעמם גרסה מפורטת בכתב ההגנה וכי לאור כך שהמשיבים מבקשים לשמור לעצמם את הזכות לעשות שימוש, אם לאו, בקלטות, הרי שאין הקלטות תומכות בגרסת המשיבים ויתכן והן מחזקות דווקא את גרסת המבקשים. לפיכך התבקש בית המשפט להורות למשיבים להגיש את כל חומר הראיות המצוי בידיהם לרבות ההקלטות ותמליליהן, למבקשים.

דיון והכרעה

4. לטענת המשיבים, הקלטות הן בגדר "מסמכים משפטיים", קרי- מסמכים שהוכנו לצורך הליכים משפטיים ושעליהם חל חסיון.

הכללים הנוגעים לראיות חסויות חלים גם בהליכים המתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה, וזאת עפ"י סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 הקובע כדלקמן:

"בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות".