לפניי בקשת החייב לבטל את ההגבלה שהוטלה, בין היתר, על חידוש רישיון הנהיגה שלו, ביום 6.1.11 בנומ' 33011, ע"י כב' הרשם בן שלו.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. החייב יליד 1958 ואב ל- 2 ילדים, האחד קטין. בתיק זה לחייב ואשתו חוב בסך 58,379 לזוכה - בנק דיסקונט. כנגד החייב תלויים ועומדים עוד 4 תיקים, וסך חובותיו הידועים מסתכם ב - 189,152 ש"ח.
2. התיק דנן, נפתח ביום 28.6.05 והחייב לא טרח לשלם מאומה על חשבון חובו משנת 2008. משכך, הוא הוכרז כחייב המשתמט מתשלום חובותיו והואיל, ובקשת הזוכה להטלת ההגבלה עלתה, לכאורה, בקנה אחד עם הוראות פרק ו'1' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), היא נעתרה כמבוקש.
3. החייב מעלה שלל טענות בבקשת הביטול. עיקר טיעונו הנו כי הוא מתפרנס מעבודתו כנהג מונית מזה שנים רבות, וכי הותרת ההגבלה על כנה, תוביל לגדיעת מטה לחמו ולהשלכת משפחתו לרחוב. כתמיכה לבקשתו, צירף החייב 2 תסקירי רווחה מאגף הרווחה בעיריית ירושלים, אשר הופקו לבקשת החייב, ורק האחרון מהם הוא הרלבנטי. מהתסקיר מיום 20.2.11, עולה, לכאורה, כי רק בשנים האחרונות עובד החייב כנהג מונית ואילו לפני כן, עבד כמנהל תפעול בבית מלון. עקב אירוע גניבת מוניות נטען, נאלץ החייב לעזוב חברת מוניות אחת לטובת חברה אחרת, בה הוא עובד כיום. להמלצת גורמי הרווחה, אי ביטול ההגבלה יוביל המשפחה לחרפת רעב ולהשלכתה לרחוב.
4. הזוכה מצדו, מתנגד לבקשה, ומציין כי ההגבלה אשר הוטלה על החייב - כדין הוטלה, וכי תנאי סעיף 66א(6) לחוק אינם מתקיימים במקרה של החייב. לפנים משורת הדין, מוכן הזוכה כי ההגבלה תוסר, ובלבד שהחייב יעמוד בצו התשלומים שנקבע בתיק (מינהלי) ויפקיד ערובה מתאימה לפירעון מלוא החוב.
5. בתשובת החייב, נטען, ללא אסמכתאות, כי אין ביכולתו של החייב להפקיד כל סכום שהוא וכי לאחר שתבוטל ההגבלה עתיד החייב לנקוט בהליכים שונים להתמודדות עם חובו.
דיון והכרעה
6. לאחר ששקלתי בדבר, ניתנת החלטתי זו.
7. כידוע, בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות: התכלית האחת, הינה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשלנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל, עומד בראש ובראשונה, הזוכה, בכדי שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו הקנייניות הפסוקות כנגד החייב. ראה: ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ" פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374. התכלית השנייה, הנה הגנה על זכויות היסוד של חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. ראה: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ" חדיד פואד, נז(4), 211, 216. בין שתי תכליות אלו קיים מתח תמידי והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך לאזן ביניהן. במסגרת עריכת איזון זה, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו. ראה והשווה: רע"א 4905/98 גמזו נ" ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376, מיום 19.3.01.
8. זאת ועוד: בהליכי הגבייה בהוצאה לפועל נוהג עקרון המידתיות, ורשם ההוצאה לפועל, ככל רשות מינהלית-שיפוטית, כפוף לו בהחלטותיו. שומה על הרשם בקבלו כל החלטה, לבחון, בנסיבות כל עניין ועניין, האם ההליך בו מבקש הזוכה לנקוט בו הנו ההליך המתאים ביותר, והאם לא ניתן להשיג את אותה תוצאה, באמצעות נקיטה בהליך אחר, אשר פגיעתו בחייב פחותה (ראה והשווה: סעיפים 8(ב) ו - 70(ג) לחוק; וכן ש' קטוביץ, סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל, תשס"ט, בעמ' 57 ו - 61 - 62 והאסמכתאות הרבות שם).
9. כך, ובהתאם לעקרונות הנ"ל, נתנה במסגרת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ט - 2009 (להלן: תיקון מס' 29), לרשמי ההוצאה לפועל, האפשרות להטיל על חייבים הגבלות אישיות שונות כאמצעי לאכיפת חיוביהם, ובכלל זה, הגבלה על חידוש רישיון הנהיגה, וזאת, אגב צמצום עד כדי ביטול, האפשרות לאסור חייבים בגין ביזיון רשם ההוצל"פ (למעט חוב מזונות), מתוך כוונה להציע אמצעי אכיפה, בעלי אופי סנקטטיבי, שפגיעתם בזכויות היסוד של החייבים הנה פחותה ממאסר (ראה: הוראות פרק ו'1' לחוק וסעיף 66א' שבו, ודברי ההסבר לה"ח הממשלה 260, מיום 30.10.06, בעמ' 100 - 101).
10. סעיף 66א' לחוק קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, בין היתר, להטיל על חייב המשתמט מתשלום חובותיו הגבלה "מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה", כאשר הגבלה זו תוטל רק בהתקיים התנאים הבאים: 1. האזהרה הומצאה לחייב במסירה מלאה (סעיף 7(ג) לחוק); 2. הרשם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שנקטו לשם גביית החוב, לרבות הליך להשגת מידע (סעיף 66א רישא); 3. התקיימה אחת העילות הקבועות בסעיף 66ב(א) לחוק; 4. נמסרה לחייב ע"י מנהל לשכת ההוצאה לפועל, אתראה אודות מועד כניסת ההגבלה לתוקף (תוך 30 ימים ממועד הטלתה) (סעיף 66ג' לחוק). 4. רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי הגבלת הרישיון לא תפגע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב, או כי שוכנע שרישיון הנהיגה חיוני לחייב נוכח נכות שלו או של בן משפחה התלוי בו (סעיף 66א(6) לחוק).
11. מטבע הדברים, הסייגים להטלת ההגבלה אותם מניתי לעיל בס"ק 1 - 3, ניתנים לבחינה מראש עובר להטלת ההגבלה ע"י הרשם, והנטל על הזוכה להניח את התשתית הראייתית להתקיימותם; ואילו, הסייגים הקבועים בסעיף 66א(6) לחוק (ס"ק 4 אשר מניתי לעיל), ניתנים לבחינה בדיעבד, על סמך מידע המצוי בידי החייב לגבי נסיבותיו העדכניות, והנטל על החייב להוכיח את התקיימותם.
12. ומן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן, הניח הזוכה את התשתית הראייתית הדרושה להטלת ההגבלה. הוכח כי החייב הנו בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו לפי המפורט בסעיף 66ב(א)(3); החייב נמנע מלשלם דבר על חשבון חובו מאז שנת 2008; הוקלדה מסירה מלאה בתיק ביום 11.7.05 ואף גובה החוב בתיק תואם את הדין. לפיכך, ההגבלה הוטלה כדין ודין טענות החייב בעניין זה, להידחות.
13. ברם, הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי עיסוקו של החייב הנו כנהג מונית זה מספר שנים, ועל כן, אין בידי לקבל את טענת הזוכה, ולפיה לא חל הסייג הקבוע בסעיף 66א(6) לחוק. הזוכה טען, בתמצית, כי מכיוון שמשנת 2008 אין החייב משלם דבר על חשבון חובו, הרי שההגבלה איננה הסיבה האמיתית בגינה לא משולם החוב ועל כן אין היא "פוגעת ביכולתו לשלם". אין לקבל פרשנות זו. משהוכח כי החייב עוסק בשנים האחרונות כנהג מונית, ואף הוצג וראיתי תלוש שכר מאת המעסיק בעניין זה, הרי שהטלת ההגבלה והותרתה על כנה בהחלט:"עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב". יש לדידי, לקרוא את סייג ה"פגיעה הממשית", אשר קבוע בסעיף, במלואו על 2 חלקיו, כאשר הפגיעה הממשית בעיסוק, היא-היא הגורם לפגיעה ביכולת לשלם החוב. דהיינו: המדובר במבחן מצטבר לתחולת סייג זה, אשר בהתקיימותו, לא תוטל הגבלת הרישיון.
14. יחד עם זאת, אין לכחד, כי החייב לא עמד בנטל השכנוע להוכיח את היעדר יכולתו הכלכלית לפרוע את חובו על פי צו התשלומים, בכלל; ובפרט, נמנע מלשכנע כי אין הוא יכול להפקיד ערובה הולמת כתנאי לביטול ההגבלה, ולא סיפק הסבר קביל אשר נתמך בראיות, לפשר השתמטותו מתשלום חובותיו, במשך שנים, כמצוות הוראות החוק, וסעיף 66ד' שבו.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, במצטבר, הנני להורות כדלקמן: