החלטה בנוגע לכספים המוחזקים אצל צד ג'

בהתאם להחלטה בראשית הדיון, הדיון היום התקיים לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל שכן אין מחלוקת כי קיימים כספים מוחזקים בידי צד ג׳ ונבחנה שאלת ההצדק הסביר של אי מימוש הצו.

מעמדו של תקנון קופת הגמל

1. צד ג׳ טען בפניי כי מעמדו של התקנון גובר על האמור בחוק ההוצאה לפועל ואף לא הסכים לקבל היעדר תשובה של החייב שתיחשב להסכמה למימוש הכספים. לכאורה, צד ג׳ מסתמך על הקבוע בסעיף 16(ג) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס״ה-2005 (להלן - חוק הפיקוח) אשר קובע כלדקמן: ״בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה״.

   אולם, החוק קובע שני דברים:

   הראשון, כי הזכויות והחובות של העמיתים ייקבעו בתקנונה. ככלל, אנו עוסקים בזכויות של צד ג׳ אשר אינן מוסדרות בתקנון אולם אין ספק כי מעמדן של הזכויות הללו שואב את זכויותיו מכוח מעמדו של העמית.

   השני, נקבע כי החברה המנהלת לא תקנה לעמית זכויות ולא תטיל עליו חובות שלא בהתאם לתקנונה. דא עקא, ברי כי קביעה זו אינה רלוונטית בנוגע להחלטות וצווים שיפוטיים. טענתו של צד ג׳ שגם הצווים השיפוטיים צריכים להיות כפופים לקבוע בתקנון אינה עולה בקנה אחד עם המציאות המשפטית.

   מכל מקום, שתי הקביעות של הסעיף כפופות להוראות סעיף 16(ב) לחוק הפיקוח אשר קובע :

   ״16(ב) הוראות התקנון כפופות להוראות לפי חוק זה, ולהוראות כל דין אחר החלות על ניהול קופת גמל; הוראה בתקנון קופת גמל הסותרת הוראה לפי חוק זה או הסותרת הוראת כל דין אחר כאמור, לא ינהגו לפיה, ויראו כאילו נקבעה במקומה ההוראה לפי חוק זה או הוראת הדין, לפי העניין״.

   יוצא איפוא, כי הכפיפות של התקנון היא לחוק לפי כל דין רלוונטי.

2. בענייננו, כפי שהבהיר ב״כ הזוכה, קיים דין רלוונטי אחר והוא סעיף 50(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ״ז-1967 (להלן - החוק) הקובע:

   ״50(ב): נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)(1) עד (4), אלא אם כן נקבע בדין במפורש, כי הנכס אינו ניתן לעיקול אף לשם תשלום מזונות״.

3. סעיף 50(ב) לחוק גובר כסעיף ספציפי על האמור בכל סעיף כללי אחר אשר אינו קובע במפורש כי הנכס אינו ניתן לעיקול אף בשל חוב מזונות. לפיכך, סעיף זה גם חל בנוגע לעיקול בקופת גמל ועל כן גובר על חוק הפיקוח או כל סעיף חוק ספציפי אחר שלא קבע במפורש כי לא ניתן לעקלו אף לשם תשלום מזונות.

   לטעמי, ההישענות על התקנון בעניין זה אינה במקומה שכן לתקנון יש ערך נורמטיבי נמוך יותר מהחוק ומכל מקום התקנון אינו מסדיר את הנושא. אי הסדרה זו מהווה לאקונה בתקנון אולם גם אם נניח שמדובר בהסדר שלילי הרי שעדיין הסדר שלילי זה אינו היה יכול לגבור על האמור בסעיף 50(ב) לחוק שדורש כי סעיף חוק אחר יקבע באופן מפורש שהזכויות של העמית לא ניתנות לעיקול אף בשל חוב מזונות.