1. עניינה של החלטה זו בבקשה לביטול כתב אישום בטענה שלא קויימה חובת היידוע המתחייבת מסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, וזאת מאחר שההודעה לנאשמים (להלן: מכתב היידוע) נרשמה בשפה העברית בלבד, בעוד הנאשמים הם דוברי השפה הערבית.
2. ביום 11.5.08 הוגש כנגד הנאשמים כתב האישום, המייחס להם גניבת רכב, ולנאשם 2 גם עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל.
אין חולק על כך שטרם הגשת כתב האישום נשלחו לנאשמים מכתבי יידוע, כמתחייב מהוראות סעיף 60א'.
3. בדיון שהתקיים ביום 7.1.2010 העלו ב"כ הנאשמים טענה לפיה יש לבטל את כתב האישום מאחר שחובת היידוע לא התקיימה כנדרש.
נטען כי אכן נשלחו לנאשמים מכתבי יידוע, אך המכתבים נרשמו בשפה העברית, כאשר הנאשמים דוברי השפה הערבית.
ב"כ הנאשמים מסתמכים בטענותיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.1.2010 בת"פ 333/09 (כב' השופט משה יועד הכהן), לפיה מכתב יידוע שנשלח כאמור הוא פגום, וככזה אין הוא מקיים את חובת היידוע, ועל כן יש לבטל את כתב האישום.
4. ב"כ המאשימה התנגד לבקשת הנאשמים וטען כדלהלן:
(א) החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בדן יחיד ועל כן היא אינה מחייבת את בית משפט השלום.
(ב) גם אם תתקבל קביעתו של בית המשפט המחוזי, וייקבע שבמשך השנים היתה תקלה חמורה אצל המאשימה במשלוח מכתבי יידוע בעברית לנאשמים דוברי ערבית, אזי הגישה המחייבת ביטול כל כתבי האישום האלה, תגרום לנזק עצום למאשימה ולנזק עצום לצדק ולהליך המשפטי, שכן הדבר יביא לביטול אלפי כתבי אישום, לבזבוז זמן שיפוטי ולבזבוז משאבים. לדבריו אין לתקן תקלה אחת בתקלה ענקית לצדק ולמשפט.
על זכות השימוע
5. סעיף 60א', הוא הסעיף הרלוונטי לעניננו, נוסף לחוק סדר הדין הפלילי בשנת 2000. בשל חשיבותו יובאו הסעיפים הרלוונטים בו כלשונם:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן הודיע פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.
(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.
(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב) בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור.
(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, לפי העניין, מטעמים שירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).
...".
זכות השימוע, המעוגנת בסעיף 60א, נגזרת מזכות הטיעון המהווה אחד מיסודות המשפט, ולפיה רשות מנהלית אינה יכולה ליתן החלטה הפוגעת בזכותו ובמעמדו של אדם, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות הוגנת ונאותה להביא טענותיו בעניין. העיקרון שבזכות זו נובע מכללי הצדק הטבעי, והוא אחד מסממניו המובהקים של הליך מנהלי הוגן. עקרון זה נגזר גם מאחריותה של הרשות המנהלית כנאמן הציבור ותכליתה היא ההגינות כלפי כולי עלמא, כלפי החשוד מזה וכלפי האינטרס הציבורי מזה (ראה למשל: בג"צ 3495/06,
הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2007(3), 1530; בג"צ 4338/08
אורי שמואל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', תק-ע 2008(2), 3736; בג"צ 1400/06
התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ואח', תק-על 2006(1), 3037).
על החשיבות הרבה שמייחס המחוקק למתן זכות השימוע, ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 26 לחוק סדר הדין הפלילי, הוא התיקון שהביא לחקיקת סעיף 60א':