החלטה בדבר בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ של ארקדי גאידמק

כללי

1. זוהי בקשה לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ.

הבקשה (שנתמכה בתצהירו של המבקש) הוגשה ביום 10.11.08. בו ביום ניתן על ידי צו ארעי כמבוקש. הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 17.11.08, שאכן התקיים במועד זה. לקראת הדיון, ביום 16.11.08, הגיש המשיב תשובה בכתב לבקשה (ללא תצהיר). לא התבקשה חקירתו של המבקש על תצהירו. הצדדים השלימו וסיכמו את טיעוניהם בעל פה במהלך הדיון.

בין הצדדים נפלה מחלוקת עסקית. המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי כאן בשנת 2003 (ת"א 2002/03). ביום 11.5.06, בדיון בפני כב' הרשם, השופט שמואל ברוך, הסכימו הצדדים להעביר את התובענה לבוררות. הבוררות התנהלה בפני כב' הנשיא (בדימוס) דן ארבל (להלן: "הבורר"). ביום 22.7.08 ניתן פסק בוררות, שבו חייב הבורר את המשיב לשלם למבקש כ- 54 מיליון ש"ח.

בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם הבוררות, תלויים ועומדים ערעוריהם של שני הצדדים בפני ערכאת ערעור של שלושה בוררים.

המבקש הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות (ה"פ 897/08). המשיב הגיש בקשה למוחקה על הסף, הואיל ואין עדיין פסק בוררות סופי. כן מתנהלים הליכי ביניים נוספים בתיק זה. יצויין, כי לבקשת המבקש הוטלו עיקולים שונים על נכסיו של המשיב - חלקם של העיקולים עוד ביום 30.5.05; הרחבות ניתנו ב- 2.10.08 וב- 23.10.08.

עיקרי טענות המבקש

2. בפי המבקש טענה ברורה - המשיב מבריח את נכסיו בישראל ובחו"ל וקיים חשש ממשי לכך שיברח מישראל, בריחה שתסכל את האפשרות להיפרע ממנו.

המבקש מפרט בבקשתו ובתצהירו שורה של הליכים שננקטו נגד המשיב על ידי נושים שונים, הטוענים לחובות של המשיב כלפיהם בסכום מצטבר העולה על 100 מיליון ש"ח, שבגינם אף הוטלו עיקולים רבים על נכסיו של המשיב. המבקש מפנה גם להליך מכירת מניותיו של המשיב בחברת אוסיף, כדי לפרוע את חובו לבנק המזרחי, וכן את העובדה שהמשיב מסר לעו"ד שגב יפוי כוח בלתי חוזר המאפשר לו למכור את נכסיו בארץ. לשיטתו של המבקש, מצוי המשיב בקריסה כלכלית, והוא מתכוון לחסל את כל עסקיו בישראל, גם לפי הצהרותיו שלו בכלי התקשורת.

המבקש מזכיר כי ביום 30.5.05 ניתן כנגד המשיב, לבקשתו של המבקש ובנוסף לעיקולים, גם צו "מרווה", המורה לו שלא להוציא כספים בהיקף של 600 מיליון דולר מבנק בלוקסמבורג, אלא שדומה שהמשיב הבריח חלק מהכספים לבנק בקפריסין.

עוד נטען כי למשיב שלושה דרכונים; הוא עושה שימוש במטוס פרטי ובשתי יאכטות, והוא נוהג להיעדר מישראל לתקופות ארוכות. המבקש טוען, כי כנגד המשיב מתנהלת חקירה לפי חוק הלבנת הון ובחשד לביצוע עבירות נוספות, וכי בעבר, שעה שהתנהלה נגדו חקירה פלילית בצרפת, ברח המשיב מצרפת ולא שב אליה עד היום, כך שהמשפט הפלילי נגדו שם נפתח בהיעדרו.

נדבך חשוב בבקשה מפנה להחלטתו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' סגן הנשיא, השופט גולדס) מיום 4.11.08 בב"ש 3771/08, שם עוכבה יציאתו מן הארץ של המשיב (תוך אפשרות לצאת את הארץ כנגד הפקדה כספית גבוהה) לבקשת המדינה, במסגרת החקירה הפלילית המתנהלת נגדו (להלן: "ההחלטה בהליך הפלילי").

המבקש טוען אפוא כי זיקתו של המשיב לישראל מתערערת וכי קיים חשש ממשי שינסה להימלט מאימת נושיו.

עיקרי טענות המשיב

3. ב"כ המשיב הגישו תשובה מטעמו, אשר, כאמור, לא נתמכה בתצהיר.

המשיב גורס כי אין מקור סמכות למתן הסעד של עיכוב יציאה, הואיל ותקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") איננה חוקתית ודינה להתבטל. בכל מקרה, כך המשיב, מדובר בסעד דרסטי, שלא התקיימו כלל התנאים להענקתו.

לטענתו, המבקש לא הראה שהמשיב עומד לצאת את הארץ לתקופה ממושכת וגם אם כן, כיצד עלול הדבר להכביד על ביצוע פסק הבוררות, לכשיינתן, וגם לא הוכיח כל הברחת נכסים. עוד טוען המשיב להעדר רלוונטיות של ההחלטה בהליך הפלילי. המשיב מפרט את עשרות העיקולים שהטיל המבקש על נכסיו, וטוען כי המבקש לא הוכיח שלא יהיה בהם די.

התנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ

4. המבקש מפנה בבקשתו הן להוראות חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") והן לתקנות סדר הדין האזרחי.

סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות מקנה סמכויות עזר לבית המשפט, כאלו שיש לו כאילו מדובר היה בתובענה שהוגשה לו, לרבות " עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה". סעיף 29 לחוק הבוררות מתייחס לשלב מאוחר יותר, וקובע כי משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות, " רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות...".

תקנות 362 ו- 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירות את התנאים למתן הצו. לפי תקנה 362, על המבקש סעד זמני להציג " ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", וכן לשכנע את בית המשפט כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני, גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד, כלומר - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בהוראה מיוחדת הנוגעת לעיכוב יציאה מן הארץ, המצויה בתקנה 384(א) נקבע, כי " בית המשפט או הרשם רשאי... ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה זו מגלמת, בין היתר את דרישת ה"הכבדה".

5. בהקשר קרוב, זה הנוגע להטלת עיקול זמני על נכסיו של נתבע, נפסק, כי הדגש במתן צו כזה מושתת על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש (ראו: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997);  רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, ניתן ביום 5.12.07).