1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר) מיום 8.4.20 בתלה"מ 14795-12-17, שבמסגרתה הורה על העברת ה', בנם של הצדדים (יליד 2009), המתגורר עם אמו המבקשת יחד עם אחותו א' (ילידת 2011), לשהות לתקופה של כשבוע אצל אביו המשיב, השוהה בתקופת חל"ת, לאחריה יחזור לבית אמו.
ההחלטה ניתנה בעקבות בקשת האב לקיים זמני השהות במהלך תקופת מצב החירום, כאשר הוא אינו חולק על הצורך שא' תמשיך לשהות עם אמה, מבלי שתבקר אצלו. האם מצדה טענה כי בתקופה זו אין לאפשר שהיית ה' אצל אביו, וכי המפגשים ביניהם יתקיימו באופן מקוון (היוועדות חזותית) בדומה לאלה שעם א'.
2.בהחלטה מציין בית משפט קמא שהיה ער לחשש של האם ממפגשים בין הקטינים לאב, בצל מגיפת הקורונה, לאור מחלות הרקע מהן סובלת א', אך לצד זאת ציין את החשיבות של קיום קשר רציף בין האב לקטינים, אף בימים אלה, ומצא כי על מנת לאזן בין הצרכים השונים, ראוי לאפשר שהות ה' עם אביו למשך שבוע ימים, בסופו יחזור לאמו. בית משפט קמא ציין בהחלטה שניתנה על גבי פתקית: " בדרך זו נמזער את סכנת הדבקות לקטינה, לאור קיום מפגשים בין הקטין לאב ומנגד יוכל האב שנמצא בחל"ת, להינות מזמן איכות עם הקטין. [....] למותר לציין שיש לקיים קשר דיגיטלי בין הילדים לכל אחד מההורים".
3.החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בהחליטו כך, כאשר היא ממקדת את הזרקור על מצבה הבריאותי החריג של א', השוהה בבית אמה "בבידוד", בעטין של מחלות הרקע הלא קלות מהן היא סובלת – מחלת ריאות קשה ומחלת כליות, ואלה מצריכות לשמור על שהייתה בבידוד הרמטי וסטרילי למניעת בדל של סיכון הידבקות בקורונה. לטענתה, שהיית ה' אצל אביו המשיב משך שבוע ובהמשך חזרתו לבית, מסכנת במידה רבה את בריאותה של א', וחושפת אותה בפני סיכון של הידבקות בוירוס הקורונה, על כל ההשלכות הקשות העלולות להיגרם לה לנוכח בריאותה הרופפת, וכי בתקופת הקורונה, יש להסתפק בקיום מפגשים מקוונים בין הקטינים לבין אביהם.
עוד טוענת המבקשת, כי קודם להחלטת בית משפט קמא, האב נפגש עם ה' במתכונת מצומצמת, אחת לשבועיים לשעות ספורות, וכן בכל סופ"ש שני, ואינו ערוך להחזיק בקטין למשך תקופה ארוכה ולספק את כל צרכיו לאור קשיי הקטין, שאובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז. עוד הפנתה המבקשת להתנהלות המשיב לאורך הסכסוך ביניהם, אשר הכחיש את מצבה הבריאותי והלימודי של א' ואת צרכיה המיוחדים, כשם שהתכחש לאבחון שעבר ה' ולקשייו. בהקשר זה הפנתה לתסקיר רווחה מיום 11.4.18 בו צויין: "לא מאמין מטבעו בטיפול תרופתי כגון תרופות לקשב וריכוז ונוטה למזער את הבעיות הרפואיות מהן סובלת ביתו". כן טענה כי האב מתגורר עם הוריו ואחִיו, והם סרבו בעבר ובעקשות להתחסן נגד השפעת בעונות החורף כתנאי לביקורי א' אצלם, למרות הנחיית כל רופאיה של הקטינה. רק לאחר שלוש בקשות שהגישה האם, חייב בית משפט קמא את האב להתחסן, אך זה הציג הפניה לחיסון מבלי להציג אישור על קבלתו כמקובל.
עוד לטענת האם, שגה בית משפט קמא עת קיבל החלטה כה הרת גורל לבריאותה של א', ואפילו לחייה, כשלא נשען בהכרעתו על שום תימוכין מקצועי.
4.הבקשה הוגשה ביום 16.4.20, לאחר שבית משפט קמא הורה על עיכוב ביצועה עד לאותו יום. בית משפט זה עיכב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשה. כמו כן התבקשה תשובת המשיב, אשר הוגשה ביום 20.4.20, והגיעה העת לתת הכרעתי. אמנם, השבוע במהלכו היה על ה' לשהות עם אביו חלף, טרם הגשת התשובה, ולכאורה הבקשה הפכה למיותרת, אולם לדאבון הלב, מגפת הקורונה עודנה עמנו וטרם מוגרה. מכאן, החלטת בית משפט רלוונטית לתקופה הקרובה, ובוודאי למפגשים הבאים.
5.המשיב מצדו סבור שדין הבקשה דחיה, משום שהוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי, בחלוף זמן רב מאז שניתנה ההחלטה והמועד לביצועה, כאשר האם נמנעת מלקיים את ההחלטה, וכי רק לאחר שהגיש כנגדה תלונה במשטרה הוגשה הבקשה. לגופו של עניין טען שמדובר בניסיון מלאכותי להסוות את סירובה העקבי לקיום מפגשים בין הקטינים לאביהם, תוך שימוש ציני במגפת הקורונה כדי להשיג מטרה פסולה זו. המשיב מונה בתשובתו 13 הפרות מצד המבקשת של מפגשים בינו לבין א' בששת החודשים האחרונים ולהחלטות רבות של בית משפט קמא העוסקות בכך לרבות החלטה מיום 16.9.19 בה הטיל על המבקשת סנקציה כספית בסך של 5,000 ₪ בגין אי קיום זמני שהות. עוד טוען כי לא קיימת כל מניעה עובדתית, רפואית ומשפטית לקיום המפגשים עם בנו, בתקופת הקורונה, וטובתו של ה' מחייבת קיומם, מה עוד שניתן להבטיח כי לא ייחשף לנגיף הקורונה, ומציע דרכים כדי לוודא שאינו סובל חלילה מסימפטומים של המחלה, טרם הגעתו אליו, וטרם חזרתו לאמו. בהקשר זה הפנה המשיב לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף – 2020. כמו כן, לשיטתו, יישום נכון של מבחן האיזון ומבחן המידתיות מובילים לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.