החלטה בבר"ע במסגרת הליך לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באילת (כב' השופט מ' לוי, סגן נשיא) בתמ"ש 55339-12-19, בעניין קיום מפגש בין המבקש לקטין ג'.

רקע והליכים

1.הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשר עם הליך לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991, בו נקט המבקש ביחס לקטין.

ההליך לפי חוק אמנת האג נפתח ביום 23.12.2019 כ"בקשה בהולה להשבת קטין חטוף".

על פי המתואר בבקשה, המבקש והמשיבה הם אזרחי אוקראינה ותושביה, הם הכירו בשנת 2012 וניהלו קשר זוגי, ממנו נולד ביום *** בנם, הקטין ג' (להלן: "הקטין"). נטען כי מאחר וההורים לא היו נשואים, האב נרשם בתעודת הלידה "לפי הצהרת האם: ***". לפי הנטען בבקשה, הקטין התגורר עם המבקש מגיל שנה וחצי והוא טיפל בכל צרכיו. בשנת 2018 הצדדים התחתנו ובתחילת שנת 2019 עברו להתגורר יחד. בבקשה נטען כי ביום 23.4.2019 המשיבה נטלה את הקטין מדירת בני הזוג ועברה לאימה ומאז מנעה מהמבקש כל קשר עם הבן. המבקש הגיש תביעת אבהות לבית משפט באוקראינה, לאחר שהתברר לו כי אינו רשום כאב בתעודת הלידה של הקטין. לטענת המבקש, בקשתו להסדרי ראיה נדחתה כיוון שאינו רשום כאב בתעודת הלידה. המשיבה, על-פי נטען, לא התייצבה לדיונים בבית המשפט ולשם הוכחת האבהות הופנו הצדדים לבדיקת סיווג רקמות. המבקש טוען כי גילה לתדהמתו שהמשיבה והקטין עזבו את אוקראינה ובעזרת חוקר פרטי גילה כי השניים בישראל.

לטענת המבקש, הקטין הוצא ממקום מגוריו הקבוע בעיר *** שבאוקראינה ללא הסכמתו, תוך סיכול ההליך המשפטי להוכחת האבהות שמתנהל בבית משפט באוקראינה.

2.המשיבה, בתשובתה להליך (שהוגשה ביום 9.1.2020), טענה כי הבקשה להשבת קטין חטוף לא עונה לאף אחד מהקריטריונים של חוק אמנת האג, ואין למבקש כל מעמד להגיש הליך מסוג זה. לטענת המשיבה, על פי הדין באוקראינה, במקרה של לידת ילד שלא במסגרת קשר נישואין, האבהות נוצרת באחת משתי דרכים – הצהרה משותפת של האם והאב או על פי פסק דין של בית משפט. לטענת המשיבה, לא נוצרה אבהות במקרה דנן באף אחת משתי הדרכים האמורות. רישומו של הקטין נעשה על פי הצהרת האם בלבד כאקט חד צדדי ולחלוטין מקרי. היא מוסיפה וטוענת כי ענין הרישום היה ידוע למבקש מלכתחילה, והיה ידוע לו מאז לידת הקטין שהוא אמור להכיר בילד אם הוא מוצא זאת לנכון ואם הוא מרגיש כאביו של הילד. לשיטתה, לא קיים קשר אבהות בין המבקש לקטין ומשכך לא הופרו זכויות משמורת של המבקש ואין לו מעמד לעניין אמנת האג.

המשיבה בכתב התשובה לא הכחישה את טענת המבקש כי הצדדים ניהלו קשר זוגי משנת 2012, כי בשנת 2013 המשיבה נכנסה להריון והצדדים עברו להתגורר בדירה ששכרו יחד ולקראת הלידה עברו להתגורר אצל הורי המבקש. המשיבה גם לא הכחישה כי המבקש הוא אביו הביולוגי של הקטין והתמקדה ברישום האבהות ובמעמד המשפטי שלו (סעיף 3 לתגובה).

3.ביום 24.12.2019 הגיש המבקש בקשה בהולה למתן צו להסדרי ראיה בו ביקש להורות לרשויות הרווחה לאפשר לו לראות את הקטין. בהעדר תגובה מצד המשיבה, הורה בית המשפט על קיום מפגש חד פעמי ביום 29.12.2019 במרכז קשר. יצוין כי אותה עת היה על המבקש לצאת מישראל ביום 3.1.2020, בהוראת הרשויות. שירותי הרווחה הודיעו כי לא יוכלו להוציא את ההחלטה אל הפועל כיוון שהמשיבה טוענת שהמבקש אינו אביו הביולוגי של הקטין.

4.ביום 30.12.2019 התקיים דיון בבית משפט לענייני משפחה ובו טען ב"כ המשיבה כי למבקש אין כל מעמד משפטי ביחס לקטין, ואין לו מעמד לנקוט בהליך לפי אמנת האג.

בדיון חזר וביקש ב"כ המבקש כי יתאפשר למבקש לראות את הקטין, וכך גם בבקשה נוספת מיום 1.1.2020.

ביום 1.1.2020 ניתנה החלטה על קיום מפגש במרכז קשר ביום 2.1.2020.

בדיווח שירותי הרווחה (שהוגש ביום 28.1.2020) נמסר כי המשיבה, בשיחה מקדימה למפגש, טענה שכפי הנראה המבקש הוא אביו הביולוגי של הקטין, אך לדבריה בשנת 2019 שמעה מהקטין כי המשיב מכה אותו והוא מפחד ממנה, היא עברה עם הקטין להתגורר אצל אימה ולאחר מכן הגיעה לישראל. נמסר כי במפגש הילד הכיר את המבקש כאביו וכך כינה אותו. גורמי המקצוע לא התרשמו שהילד חרד או פוחד מהאב, ועל פי התרשמותם הפגישה בין המבקש לילד הייתה מרגשת מאוד וטובה, המבקש שיתף פעולה ושידר כלפי הילד אהבה, הכלה וסבלנות.