החלטה בבקשת רשות ערעור בעניין סיווג התובענה על מנת לקבוע גובה האגרה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' הרשמת הבכירה טלי מירום) מיום 8.7.21 בתיק תמ"ש 46123-06-21, במסגרתה נקבע כי בכל הקשור לשיעור האגרה החלה על התובענה קמא, התובענה קמא הינה תובענה לסכום כסף קצוב, ועל כן על התובע קמא (המבקש כאן) לשלם אגרה בשיעור אחוז אחד (1%) מסכום התביעה (להלן: "ההחלטה קמא").

רקע וההחלטה קמא

2. המבקש והמשיב אחים, אשר נתגלע ביניהם סכסוך בכל הקשור לירושת הוריהם המנוחים.
3. המבקש הגיש נגד המשיב, אחיו, את התובענה קמא על סך של 2,837,540 ₪, במסגרתה עתר לחייב המשיב לשלם לו את הפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1975 (להלן: "החוק") בגין 20 פרסומים שפרסם המשיב, ואשר מהווים, לשיטתו של המבקש, לשון הרע בעניינו.
4. המבקש עתר בכתב התביעה קמא, לחייב את המשיב לפצותו בשיעור כפל סכום הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק, בגין כל אחד ואחד מ – 20 הפרסומים הנטענים (כיוון שלטענתו נעשו פרסומים אלו בכוונה לפגוע). הפיצוי הסטטוטורי עומד, לשיטת המבקש, נכון להיום על סך של 70,938 ₪, כפל הפיצוי מגיע לסך של 141,877 ₪, ובמכפלה של 20 הפרסומים – 2,837,540 ₪, הוא סכום התביעה.
5. עם פתיחת ההליך קמא, שילם המבקש סך של 2,875 ₪, שיעור האגרה החלה בתביעה בענייני רכוש שאיננה לסכום כסף קצוב, לפי פריט 2 לתוספת הראשונה בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות האגרות").
6. בהמשך נשלחה אל המבקש הודעת מזכירות, בה הודע לו כי כיוון שהאגרה שולמה בחסר, כתב התביעה מוחזר לידיו, וכי עליו לפתוח את התיק כתביעה לסכום כסף קצוב ולשלם את האגרה החלה – אחוז אחד (1%) מסכום התביעה, בהתאם לפריט 1 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות.
7. ביום 24.6.2021 הגיש המשיב בקשה לחייב את המבקש בתשלום האגרה המלאה החלה. יצוין כי הבקשה הוגשה ללא נימוקים.
8. ביום 27.6.2021 הגיש המבקש בקשה לקביעת שיעור האגרה החלה, וביום 2.7.2021 הגיש תשובה לבקשת המשיב לחיובו באגרה המלאה. טענות המבקש בבקשה ובתשובה זהות, כך צוין בהחלטה קמא.
9. במסגרת בקשתו קמא, המבקש טען כי תביעה בעילה של לשון הרע איננה תביעה לסכום כסף קצוב, שכן החוק אינו קובע כי בית המשפט חייב לפסוק את מלוא סכום הפיצוי הסטטוטורי, אלא כי זוהי תקרת הפיצוי, ובית המשפט רשאי גם לפסוק סכום נמוך יותר. לטענתו, הערכת הנזק הנגרם בגין לשון הרע נתונה להערכה שיפוטית על יסוד אמות מידה כלליות ועל נסיבות המקרה הספציפי, ומכאן שאין המדובר בתביעה לסכום קצוב. על כן, טוען המבקש, יש לסווג את התביעה כ"תביעה אחרת", לפי פריט 6 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, שהאגרה החלה בגינה הינה 480 ₪ - שאז הינו זכאי להחזר בגין האגרה ששולמה ביֶתר – ולחלופין כתביעה בענייני רכוש שאיננה תביעה לסכום כסף קצוב, לפי פריט 2 לתוספת, שהאגרה החלה בגינה הינה 2,875 ₪, כפי ששולם בפועל.
10. ביום 8.7.21 ניתנה ההחלטה קמא. להלן חלקיה האופרטיביים (ההדגשה במקור, ח"ש):

"9.         תקנה 10(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת כי בין השאר יכלול כתב התביעה את – 'רשימת כל הסעדים המבוקשים ושווי נושא התובענה, למעט בתובענה לפיצויים בשל נזק גוף ובתובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.'

בהתאם ציין התובע בכותרת כתב התביעה את סכום התביעה המדוייק, ואילו בסעיפים 3.1 ו - 33.1 לכתב התביעה פירש את הסכומים הנתבעים ואת אופן חישובם. משמע, על פי לשון כתב התביעה עותר התובע לפצותו בסכום כסף קצוב ומוגדר.

10. הגדרת התביעה כתביעה לסכום קצוב אינה קשורה לעילתה. תביעה כספית היא תביעה לסכום כסף מוגדר, ברור וקצוב בהתאם לכתב התביעה, והיא יכולה להיות בעילה נזיקית, בעילה של הפרת חוק לשון הרע, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בעילה קניינית או בעילות אחרות.

...

12. העובדה שסכום הפיצוי שייפסק בסופו של דבר (אם בכלל) על ידי בית המשפט בפסק הדין נתון לשיקול דעתו, אין בה כדי להפוך את התביעה לתביעה שאיננה על סכום קצוב; שהרי כל סעד כספי שנפסק, בסופו של יום, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בין בתביעות לסכום כסף קצוב ובין בתביעות שאינן על סכום קצוב. פרשנות אחרת תוביל למצב בו יוכל תובע להגיש תובענה כספית בסכומי עתק תוך תשלום אגרה מינימלית, בטענה שסכום פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ואינו ידוע מראש; והרי אחד מהעקרונות העומדים ביסוד קביעת שיעור האגרה כנגזרת של סכום התביעה הוא הרצון לתחום את היקף הסעד הנדרש בתביעות לסכומים סבירים ונכונים; באופן זה משמש תשלום האגרה כמסננת לניפוי תביעות סרק או תביעות מופרזות ללא כל ביסוס...