החלטה בבקשת חברת אגרקסקו להקפאת הליכים

חברת אגרקסקו בע"מ, הינה חברה החולשת כיום על כ-40% מן היצוא החקלאי של ישראל.

החברה הגיעה לכדי מצב של חדלות פירעון מובהקת, והגישה לבית משפט זה בקשה לצו הקפאת הליכים, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות.

בקשת ההקפאה מגוללת סיבות רבות ושונות אשר תרמו, ככל הנראה לקריסה, החל מקשיים חיצוניים וכלה בחשדות לניהול בעייתי. זאת כגון, חכירת אוניות במחיר גבוה אשר הסב הפסדים כבדים, וכן מבנה עסקי בעייתי, כולל טענות להעסקת-יתר של עובדים. הכול, באורח אשר יתכן ויכול היה לעמוד (אף אם במחיר ציבורי וכלכלי גבוה) במצב בו הייתה משווקת בלעדית של תוצרת חקלאית ישראלית לחוץ לארץ, אולם הסתבר כקנה רצוץ בעידן הנוכחי, בו קמו לה מתחרות רבות ושונות, לרבות התאגדויות של חקלאים קטנים יחסית שהחלו משווקים תוצרת באורח עצמאי. כל זאת, בלא לקבוע ממצאים אף בשאלות שעלו "בשולי הדברים" - אך אינן שוליות כלל ועיקר - בעניין אי-סדרים, החלטות תמוהות, רישומים שאינם מייצגים נאמנה את המצב בפועל, ועוד כהנה וכהנה.

1.         עניין לנו בחברה, אשר כ-30% ממניותיה מוחזקות במישרין בידי המדינה; 11% בידי חברת תנובה, ורובן המוחלט של יתרת המניות, קרי - למעלה מ-50%, מוחזקים בידי "מועצת הצמחים". מועצת הצמחים, הינה תאגיד סטטוטורי אשר למדינה השפעה רבה (אם לא שליטה) על מהלכיו, לרבות על המינויים בתוכו , וככל הנראה אף נכסיו מוקנים במישרין או בעקיפין למדינה.

ייאמר כאן מייד, שחרף העובדה כי כבר לפני מספר שנים, התקבלה במדינה החלטה עקרונית בדבר הפרטה של החברה, הרי שעד היום לא נעשה כמעט דבר.

מאידך גיסא, הרי שבמהלך הדיון העלו אי-אלו מהצדדים האשמות כי המדינה מבקשת "להשלים את החסר" על-ידי השלמה דה-פקטו עם התמוטטותה של אגרקסקו, דבר אשר יאפשר את ההפרטה במחיר זול.

2.         סקירה מפוכחת של החברה ופעילותה, מלמדת כי אין עסקינן בחברה יצרנית, אשר יוצרת נכסים עצמאיים משלה. עסקינן למעשה ב"חברה מתווכת", אשר תפקידה הינה לקשר בין החקלאיםמחד גיסא, ללקוחות במדינות זרות שונות מאידך גיסא. ככזו, עיקר שוויה ונכסיה מתמצים בפעילות - כולל פרישת קשרים, חוזים ומוניטין בארצות זרות. קיומם של אלו תלוי בהמשך ההתקשרויות השוטפות עם החקלאים והמגדלים מן הצד האחד, ועם הלקוחות והקניינים הזרים מן הצד האחר; די בניתוקו של אחד מצידי "החבל", כדי לגזור על החברה כלייה, לרבות ירידה דרסטית בערך נכסיה.

3.         הבקשה להקפאת ההליכים, כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי הראשונה (בה נעתרתי ליתן צו הקפאה במעמד צד אחד למספר ימים), הייתה ועודנה בעייתית עד מאד.

עסקינן, למעשה בהתנגשות בין שני אינטרסים בסיסיים של דיני הקפאת ההליכים, המושכים כל אחד לכיוון מנוגד.

מן הצד האחד , אין ספק כי נוכח גודלה של החברה, מאות העובדים התלויים בה, ואלפי החקלאים והמגדלים אשר אף אם אינם עובדיה, תלויים בה במידה כזו או אחרת לשם יצוא תוצרתם לחו"ל, קם אינטרס ראשון במעלה לאפשר את הבראת החברה.

מן הצד האחר , שיקולים בעלי עוצמה לא פחותה הובילו למעשה לכיוון ההפוך - לא זו בלבד, כי עסקינן בחברה אשר המתינה כמעט עד הרגע האחרון והגיעה לבית המשפט כאשר היא על סיפה של קריסת מערכות. בקשת ההקפאה חושפת תהיות רבות ובעיות מבניות עמוקות וקשות;

גרוע מכך - הובהר הבהר-היטב, כי הפעלת החברה תהיה גירעונית באורח מובהק. זאת, כאשר תחילה דובר על סכום העולה על 8 מיליון יורו להפעלה בת כ-60 יום, ועתה מדובר על פחות ממחצית הסכום להפעלה של מחצית התקופה.

ללא כל צורך לקבוע מסמרות ונתונים מדויקים בעניין הנוגע בעצם טיבו בתחזיות והשערות, אין ספק כי מדובר בסכום משמעותי ביותר אשר "יבלע" בתקופת ההקפאה, ויבוא על חשבון הנושים.

4.         אף אחד מהגורמים הנוגעים בעניין (להוציא "תנובה") לא הסכים תחילה לממן את ההפעלה. כל אחד גלגל את האחריות אל הגורמים האחרים.

רק במאוחר מאד, כפי שיובהר בהמשך החלטתי, הסכימו אותם גורמים - ואף זאת בדחילו ורחימו, ולאחר הערות מפורשות ולחץ כבד מצד בית המשפט - ליתן סכומים צנועים בהרבה, הנופלים באורח ניכר ממה שדרוש אפילו  להפעלה קצרה.

אדגיש; סירוב זה לא נגע אך ורק ל"תרומת בעלים" (קרי, הזרמה לשמה מצד בעלי המניות של החברה - בעיקר המדינה), אלא גם ובעיקר, אף למימון אשר יוחזר במעמד של הוצאות פירוק ראשונות . זאת, חרף הבטחות הנאמן כי החזר זה הינו כמעט וודאי, אף אם יתרחש תרחיש חיובי פחות מזה שהוא צופה.

5.         על רקע התנגשות השיקולים האמורה לעיל, נעתרתי לבקשה, עם הגשתה, באורח חלקי בלבד, ונתתי צו הקפאה בן ימים ספורים, עד לדיון היום, אשר במהלכם יוכל הנאמן לבצע פעולות הקשורות בהפעלה מינימלית בלבד. כמו כן, קבעתי דיון דחוף במעמד הצדדים, וזאת מתוך כוונה מוצהרת לנסות ולעמוד על חומרת המצב ולהבהירו (וזאת אף על רקע נתונים ראשוניים שיספק הנאמן, שנכנס ביני לביני לתפקידו). כיוונתי לנסות לשכנע את הצדדים הנוגעים בדבר - הן בעלי השליטה דה-פקטו, והן הנושים המהותיים (ובעיקר הנושים המובטחים, קרי - הבנקים), להזרים מימון, וזאת למצער במעמד של הוצאות פירוק.

אלא מאי? חרף המאמצים הרבים שנעשו, לא עלה הדבר אלא באורח חלקי ביותר.

      טרם אגש לניתוח ולהכרעת הסוגיה המשפטית שבפני לגופה, הרי אין מנוס מלהעיר את הדברים הבאים: צר לי עד למאוד על העובדה, כי אני נאלצת לכתוב החלטה זו.