החלטה בבקשה של יחידה ארצית לחקירות הונאה בנוגע לחסיון עו"ד-לקוח על מסמכים

1.     בפני בקשה של המשטרה- היחידה הארצית לחקירות הונאה (להלן יאח"ה), לקבוע שלא חל חסיון עו"ד- לקוח על מסמכים, לרבות תכתובות דואר אלקטרוני (להלן המסמכים), שנתפסו ביום 22.4.07 ע"פ צו חיפוש כדין, במשרדו של עו"ד יואב מני- משיב מס' 1, לגביהם טוענים המשיב ולקחותיו לחיסיון. יאח"ה טוענת כי המסמכים דרושים לה להמשך חקירה.

הרקע לתפיסת המסמכים ולבקשה

2.     יאח"ה מנהלת חקירה נגד השר אביגדור ליברמן (להלן השר או ליברמן), "בחשד לקבלת כספי שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד, וזאת כנטען, על רקע קשרים בין מר ליברמן לבין חברות שונות בארץ ובחו"ל"- ראה סעיף 1 לבקשה. החשדות מתבססים על חומר שנאסף ע"י יאח"ה בשנים קודמות ובעת האחרונה, כמפורט בדו"ח הסודי שהוגש על ידה (להלן הדו"ח או הנספח). החקירה הפכה להיות גלויה באפריל 2007, נחקרו עדים וחשודים ונערכו חיפושים כולל תפיסת המסמכים נשוא הבקשה.

3.     עוה"ד יואב מני מייצג את מר ליברמן בניהול עסקיו. לדברי המבקשת "התברר כי משרדו של עו"ד מני, מעורב בעניינים הקשורים לחקירה, ככל שזו נוגעת למר אביגדור ליברמן, לבני משפחתו, לאישים הסובבים אותו והמכהנים בחברות הקשורות אליו, למר מרטין שלאף, למר מיכאל צ'רנוי ולתאגידים הקשורים אליהם במישרין ובעקיפין." - ראה סעיף 2 לבקשה.

4.     לאחר תפיסת החומר ומיונו ע"י עו"ד מני, חלקו נמסר לידי החוקרים מבלי שנטענה לגביו טענת חיסיון עו"ד- לקוח, אך נותרו כ- 1200 מסמכים לגביהם נטען לחיסיון. מפי עו"ד מני הוברר כי בעלי החיסיון במסמכים הם השר והמשיבים הנוספים בבקשה שהינם לקוחותיו. כנהוג, המסמכים נמסרו למשטרה במעטפות סגורות וחתומות כשהם מחולקים ע"י עו"ד מני לפי שיוכם למשיבים.

בנוסף, במסגרת החקירה, הוצא צו המצאת מסמכים לעו"ד מני בקשר לחברות מ"ל 1 ומל"ג, ואף לגביהם או לגבי חלקם, נטען לחסיון.

המשיבים לא וויתרו על החיסיון המוקנה להם ומכאן הבקשה של יאח"ה הגורסת שהחסיון אינו נפרש על המסמכים שבמחלוקת.

השתלשלות הדיון בבקשה

5.     הדיון הראשון בבקשה, בה המשיב היחידי היה עו"ד מני, התקיים ביום 4.7.07 בפני חברי כב' השופט מור. לדיון הצטרפו עוה"ד קוסטרליץ בשם השר ולביא בשם משפחת שולדינר. בדיון נאמר כי המסמכים נוגעים ללקוחות נוספים שאת זהותם פרט מני וכי יש לפנות אליהם בעניין החסיון. עו"ד מני הוסיף כי בחומר שנתפס ע"י המשטרה נמצאים גם מסמכים שאינם נוגעים ללקוחותיו וחומר אישי שלו, אך לא טרח לציין ולפרט מהו חומר זה ומי בעל זכות החיסיון לגביו. הערה זו נכונה לגבי החומר כולו ואחזור לעניין זה בהמשך.

עו"ד מני ציין בפני כב' השופט מור, כשם שחזר וטען בפני, כי הוא נחקר בפרשה כעד ולא כחשוד ושיתף פעולה עם חוקריו, בין השאר, במיון החומר ועריכת רשימות של המסמכים לגביהם נטענת טענת החסיון.

המשך הדיון בבקשה נדחה לשם צירופם של לקוחות נוספים של עו"ד מני, הנוגעים למסמכים נשוא הבקשה, כמשיבים ולאפשר לבאי כוחם להיפגש עם המבקשת בניסיון להגיע להסכמות לגבי המסמכים שבמחלוקת.

בסופו של דבר, לבקשת הצדדים, המשך הדיון נדחה לאחר הפגרה ותיק הב"ש, שמלכתחילה נקבע לשמיעה בפני, הועבר מכב' השופט מור לטיפולי.

6.     בדיון שהתקיים ביום 20.9.07, השמיעו ב"כ הצדדים טיעוניהם והוגשו לעיוני, בהסכמת המשיבים, המסמכים שבמחלוקת: 13 מעטפות לפי חלוקה ומיון של עו"ד מני. המבקשת הגישה נספח סודי רחב היקף המפרט את הבסיס העובדתי לחשדות נשוא החקירה ואת חשיבות המסמכים לצורכי החקירה.

7.      בטרם אפרט את טיעוני הצדדים, אציין כי המשיבים 1 ו-2 והמבקשת לא הסתפקו בטיעוניהם בביהמ"ש וצרפו בתום הדיון אסמכתאות, טענות עובדתיות ומשפטיות, תגובות ומענה לתגובות. על מנת ליתן לצדדים הזדמנות להציג מלוא טיעוניהם וחרף ההתנגדויות ההדדיות של משיב 2 ויאח"ה להגשת החומר הנוסף, אני מחליטה לקבל כל שהוגש כחלק מטיעוני הצדדים.

     משיב 2, בחר בפתח טיעוניו שבכתב, לשטוח בהרחבה טענותיו הקשות נגד המשטרה על התנהלותה כלפיו במרוצת החקירה המתנהלת נגדו, הנמשכת ונגררת לדבריו שנים ארוכות. המשיב מאשים את המבקשת במגמתיות בחקירה הבלתי נגמרת ובנזק ועינוי דין שנגרמו לו עקב זאת. ב"כ המשיב מפנה לדברים הנכוחים שנאמרו בהקשר לכך בבג"ץ 10243/03 ארדן נ' היועץ המשפטי לממשלה ובתקשורת. לטענת המשיב, התעמרות המשטרה בו גרמה לו לאיבוד אמונו במערכת המשטרתית והיא הסיבה להחלטתו שלא לוותר על החיסיון. קראתי בתשומת לב דברי המשיב, אולם הדיון בטענותיו כבדות המשקל כלפי המשטרה, חורג מגבולות המסגרת העובדתית הנדרשת להכרעה בבקשה שבפני, וכך גם באשר לטעמיו של השר לאי וויתור על החיסיון המוקנה לו.

המסגרת הנורמטיבית:

8.  סוגיית החיסיון שבין לקוח לעורך-דינו מוסדרת בשתי הוראות חוק: סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי-הדין תשכ"א- 1961.

סעיף 48(א) :

 "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין."

סעיף 52 לפקודת הראיות מחיל את הוראות סעיף 48 הנ"ל גם על מסירת ראיות בפני הרשות החוקרת.