החלטה בבקשה לקבלת צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת - היועץ המשפטי לממשלה נגד אורלי לב

בקשה  לקבלת צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001.

החלטה זו הינה החלטה משלימה, ובהמשך להחלטתי הקודמת, שבמסגרתה דחיתי את הבקשה.

במעמד הדיון בבקשה בתאריך 12.8.20 המשיבה הצהירה בפניי כדלקמן:

"אני מסכימה להסיר את הסרטון, לא אמשיך להפיץ אותו הלאה...אני אסיר הכל...אני אוריד את כל מה שאני יכולה להוריד מבחינתי, כולל הפוסטים" (עמוד 7 שורות 22 – 25).

בהמשך, בתאריך 13.8.20 התקבלה הודעת ב"כ המשיבה, שלפיה הסרטון הוסר, כפי שהמשיבה התחייבה וכפי בקשת המבקש.

לפיכך, מסרתי בתאריך 17.8.20 את החלטתי, שבמסגרתה דחיתי את הבקשה, אך ציינתי:

"...בנסיבות אלו, כאשר המשיבה פעלה, הלכה למעשה לפי הבקשה, כאילו הוצא נגדה צו, והיא הסירה את הסרטון ואת כל הרשומות (הפוסטים) הקשורות אליו, ככל שיכולתה מגעת, ועניין זה לא נסתר על-ידי המבקש, איני מוצא טעם מעשי להוציא צו כפי המבוקש...אילו הייתה ניצבת בפניי המשיבה, כאשר היא עומדת במריה, הייתי מוציא צו כפי המבוקש. אך מעשיה של המשיבה, תוך כדי הדיון ולאחריו לימדו, כי היא למדה את לקחה, הפנימה את הפסול שבסרטון ובהפצתו, ולפיכך לא קיים עוד אותו "בסיס סביר להניח" בדבר קיומו של חשש עתידי להטרדה מאיימת מפניה, הקשורה בסרטון ובהפצתו. ואולם, מובהר בזאת, כי אם חלילה יתברר בראיות, כי לא כך הם פני הדברים, המשיבה דרכה קשתה בשנית, שבה לסורה, שגרה חץ נוסף (ככל שהדברים נוגעים לסרטון או לכשכמותו) רשאי המבקש לחדש את בקשתו בפניי, במסגרת עיון חוזר, ואז סביר להניח שבית-המשפט יוציא צו כפי המבוקש".

לאחר החתימה על ההחלטה הובאה לעיוני הודעת המבקש, הכוללות ראיות לכאוריות, כנדרש בהליך זה, שבה נטען שהודעת המשיבה והצהרתה בדבר הסרת הסרטון אינה מדויקת, ולפי הנטען הסתבר שהיא לא הסירה את הסרטון ואת כל האזכורים במרשתת הנוגעים לסרטון זה, ככל שידה מגעת בדבר.