החלטה בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נ' ממונה במקום העבודה

1. המבקשת עתרה לצו למניעת הטרדה מאיימת מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן: "החוק") נגד המשיב אשר היה ועודנו, לטענתה, הממונה עליה במקום עבודתה.

הבקשה הוגשה ביום 10.3.16 ובמסגרתה טענה המבקשת, בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, כי המשיב הוא מנהל האזור במקום עבודתה ברשת חנויות תכשיטים.

2. המבקשת הוסיפה והעידה כי הגם שלא היתה בקשרי חברות עם המשיב, היא מכירה אותו מזה 8 עד 9 שנים, שכן בעבר עבדה עמו ועם רעייתו. עוד העידה המבקשת כי המשיב הציע לה לעזוב את מקום עבודתה, שכנע אותה לעבור לחברה בה היא עובדת כעת על מנת שהיא תנהל חנות של תכשיטים בקניון רחובות.

כעולה מעדות המבקשת, היא סברה שנפתחה לפניה הזדמנות טובה ונאותה להצעה.

3. משכך, ובמסגרת ההליכים לפתיחת החנות אותה אמורה היתה המבקשת לנהל, נסעו היא והמשיב לספקי תכשיטים שונים ברחבי הארץ. באותן נסיעות, בהן היו רק המבקשת והמשיב, החל המשיב שואל אותה שאלות אישיות, כגון: האם היא מתגוררת עם בן זוגה ומשהשיבה שהיא מתראה עם בן זוגה רק בסופי שבוע, אמר: "שאני יפה, שזה לא בסדר שאני צריכה גבר שיטפל בי וכדומה. הוא המשיך בצורה קצת יותר אגרסיבית, שנסע לאילת לכמה ימים, גילו סרטן אצל חבר שלי והייתי צריכה יום חופש לטפל בו. אמר לי שנסע למלון בתל אביב, יום כייף, מסאג', אמרתי שבשום אופן שאני צריכה לעשות מה שאני צריכה." (עמ' 1 שורות 13-17).

לאחר דברים אלה היתה, כעולה מעדות המבקשת, רגיעה במערכת היחסים ובתחילת פברואר 2016 לאחר התחלת יחסי עבודה ראויים ובסוף יום העבודה, פנה אליה המשיב, הציע לה לשתות עמו קפה, הצעה לה סירבה.

אולם, כאשר המשיב, במסגרת העבודה בא ברכבו לאסוף את המבקשת, הוא הציע שיעלה לדירתה על מנת שישתו קפה. גם הצעה זו סורבה על ידי המבקשת. משכך, ירדה לרכבו של המשיב והעידה: "ואמרתי לו שיסגור עניינים, שיפסיק להציע לי הצעות כמו מלון וכוס קפה ואם לא, שנמשיך לעבוד ביחד. אמר שהכל היה בצחוק. יום אחרי ראיתי חיים שחורים. הוא התחיל לעשות לי הרבה בעיות, החל לדבר איתי בצורה שזה פשוט קטסטרופה כאילו אני לא בן אדם. היו מצבים כמו לדוגמא, שיום אחד אנו נוסעים עם בנות שאני מנהלת ... התחיל לצעוק עלי שאשתוק, שאני אדע את המקום שלי ולא אשאל שאלות." (עמ' 2 רישא).

לאחר שהמבקשת העידה דברים אלה, ניתן צו במעמד צד אחד האוסר על המשיב להתקרב למבקשת וליצור עמה קשר.

4. כמצוות סעיף 7 (ב) לחוק התקיים דיון במעמד הצדדים. עובר לדיון, בבקשה כתובה ובמהלכו, טען ב"כ המשיב כי מרשו לא קיבל עותק מהבקשה ואף לא קיבל עותק מפרוטוקול הדיון של יום 10.3.12. נוכח דברים אלה, הציע בית המשפט לב"כ המשיב לדחות את הדיון על מנת שיוכל להיערך כדבעי. על כך השיב ב"כ המשיב: "הייתי יעיל, הוצאתי את זה מהנט בית המשפט מציע לי לדחות את הדיון למועד אחר, על מנת שאוכל ללמוד את התיק ואני מוכן רק אם הצו יבוטל". (עמ' 4 רישא). משכך, התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרה המבקשת ארוכות על ידי ב"כ המשיב.
5. בחקירתה הנגדית העידה המבקשת שעד לאירועים נשוא ענייננו, פגשה במשיב מדי פעם בפעם ומעולם לא היתה בעיה. אולם, לאחר שהחלה לעבוד ככפיפה של המשיב "הזמין אותי (המשיב-התוספת שלי א.ב.) למלון באילת, בתל אביב. אני אומרת אמת". (עמ' 5 שורה 29).

באשר לשיהוי שבין האירועים הנטענים על ידי המבקשת שהיו, לטענתה, בסוף חודש ינואר 2016 ותחילת פברואר 2016 ומועד הגשת הבקשה – 13.3.16 השיבה המבקשת כי הגישה את הבקשה לאחר שהמשיב "דיבר איתי בצורה לא יפה. אולי לא רשום. באמצע הכביש הוא רצה להוריד אותי מהרכב, בגשם אמר שאהיה באמצע הכביש אחרי זה התחלתי לבכות בכל הדרך ואמרתי שאני לא רוצה לנסוע איתו". (עמ' 6 שורות 6-7).

המבקשת הוסיפה והעידה כי לאחר האירועים מינואר ופברואר 2016 היא אף נפגשה לפחות בהזדמנות אחת עם המשיב בבית קפה על מנת לנסות ולהסדיר את המחלוקות (עמ' 6 סיפא).

6. לאור דברי בית המשפט באותו דיון בעניין נטלי ההוכחה, נוכח הטענות שהעלתה המבקשת, התקיים דיון נוסף במסגרתו ביקשה המבקשת להעיד עדים מטעמה. בדיון מ- 22.3.16 העיד בן זוגה של המבקשת מזה 10 שנים. מעדות בן הזוג עולה שגם הוא מכיר את המשיב מזה כ- 10 שנים היכרות שטחית. על האירועים שלטענת המבקשת התרחשו בסוף ינואר, תחילת פברואר 2016 ידע רק ביום 8.3.16 שהוא יום האישה וכדבריו, "חג לנשות רוסיה". באותה הזדמנות נסעו המבקשת ובן זוגה למסעדה באשדוד ואזי ראה בן הזוג שפניה לא כתמול שלשום, "היא עצבנית, לחוצה" (עמ' 14, שורה 30). משכך דרש בן הזוג לפשר השינוי במצב רוחה של המבקשת והיא השיבה "שלא טוב לה בעבודה והחלה לספר לי שישנה דרישה מצד המשיב לעלות אליה הביתה לקפה, למחרת בבוקר בטוענה שהוא המנהל שלה ולא צריך למהר, שואל איזה מספר דירה היא גרה ושהוא יעלה אליה. המשכתי לחקור אותה, עלתה הצעה של המשיב שהם היו בתל אביב להיכנס לבית מלון למסאג'. אני חולה סרטן ועברתי ניתוח לפני חודש. היא סיפרה לי שאמרה למשיב שהיא צריכה חופש להיות איתי בניתוח, אמר לה בשביל מה היא צריכה אותי שאני לא לוקח אותה למועדונים ושהיא יכולה לבלות איתו. כמו כן אמרה כשהייתי בנהיגה שהמשיב אמר לה שהוא חייב זיון ואם לא, היא יכולה לסדר לו אחת מהחברות שלה. זה הרתיח אותי וזה היה יכול לגרום לי לעשות תאונה, אמרה שלא נגמר בזה שהוא איים עליה שאם תיגש למנהל ותספר לו תהיינה לה המון בעיות בחיים." (עמ' 14 סיפא, עמ' 15 רישא).
7. בן הזוג העיד כי למשמע דברים אלה הוא הזדעזע וביקש את מספר הטלפון של משרדי ההנהלה של החברה בה עובדת המבקשת, שם הוא שוחח עם האחראית על הטרדות מיניות. לאחר דברים אלה התקיימה פגישה בה נכחו המבקשת, בן הזוג ומנכ"ל החברה במהלכה שטחו המבקשת ובן הזוג את טענותיהם לפני המנכ"ל אשר הציע להם לפעול בהליכים משפטיים ובהם הגשת תלונה למשטרת ישראל.
8. כמו כן העידה מטעם המבקשת הגב' ל.ר. שהיא חברה של המבקשת מזה 20 שנה, אך אינה עובדת איתה באותו מקום עבודה אלא במקום עבודה סמוך. היא העידה שהיא התקשרה למבקשת שאמרה לה "שהיה לה מוות ביום הזה" (עמ' 19 רישא). יובהר, כי המדובר באירוע מפברואר 2016. כאשר התבקשה הגב' ל.ר. להסביר את פירוש המילה "מוות בעבודה" היא הסבירה שהמבקשת אמרה לה שהמשיב "צועק עליה מול הלקוחות, עושה אותה סמרטוט." (עמ' 19 שורה 5) ועוד העידה הגב' ל.ר. כי המבקשת "יום קודם סיפרה שהוא רוצה לעלות אליה לקפה, מזמין אותה לשם לפה. אמרה לו שהם חברים הרבה שנים והם עובדים ביחד ואין דבר כזה. רק עבודה וזהו. אחר כל התחיל היום השחור ממתי שאמרה לו לא. כל יום צעקות כל יום היא בוכה כל יום היה לה מוות, כל יום היו לה המון בעיות. הוא לא נתן לה לעבוד בשקט, מרגע שאמרה לו לא. הכל עשה נגד. כל הבנות היו נגד." (עמ' 19 שורות 6-10).

בנוסף העידה מטעם המבקשת הגב' ק.מ. כעולה מעדותה היא עבדה עם המבקשת תקופה קצרה. כל מה שהגברת ק.מ. ידעה להעיד עליו הוא האירוע ברכבו של המשיב, שם לאחר ויכוח בענייני עבודה, החלה המבקשת לבכות. (עמ' 23).

המבקשת אף זימנה לעדות את מר מ.מ. מנכ"ל החברה בה עובדת המבקשת. בעדותו העיד מר מ.מ. כי המבקשת התקשרה אליו בעקבות ויכוח ברכב שהיה לה עם המשיב בענייני עבודה ולאחר ששוחח עם המשיב, פגש במבקשת ובמשיב "מחוייכים." (עמ' 27 שורה 24). עוד העיד מר מ.מ. כי "שאלתי אם אני צריך להתערב. הם אמרו לי שהכל בסדר וזה היה מקובל עלי." (עמ' 27 שורות 24-25).

באשר לטענות המבקשת נשוא הדיון, העיד מר מ.מ. כי המבקשת ובן זוגה הגיעו אליו ואמרו לו שהמשיב ביקש לעלות לבית המבקשת בשתי הזדמנויות וכאשר המבקשת אמרה לו שיש צורך להגיע לעבודה, השיב המשיב שאין בעיה של זמן. עוד העיד מר מ.מ. שהמשיב הציע לה לנסוע לאילת ו"שנכנס יום אחד לאוטו איתה, אמר לה שהוא צריך זיון ואם היא מכירה מישהי שהוא יכול להיות איתה בקשר. היא לא אמרה לי שסירבה לו, אבל שיעשה לה את החיים שחורים, אם היא תדבר איתי." (עמ' 28 שורות 7-8).