החלטה בבקשה לאיחוד תובענות ולהעברת תיק זה לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא

תובענה זו הונחה בפניי לאחר שהועברה מבית המשפט השלום בירושלים ע"י כב' השופטת אנה שניידר, נוכח העדר סמכות עניינית לדון בתובענה בהתאם ל חוק בתי המשפט למשפחה, התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק בתי המשפט למשפחה) .

כעת, עומדת בפתחו של בית משפט זה בקשתם של הנתבעים לאיחוד תובענות ולהעברת תיק זה לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, נוכח הליכים התלויים ועומדים בין התובע לנתבעת 3 בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא.

העובדות הרלוונטיות

התובע (להלן גם: האיש) והנתבעת 3 (להלן גם: האישה) הם בני זוג לשעבר ולהם ילד אחד משותף כבן שנה וחצי. הנתבעים 1-2 הם הוריה של האישה, הנתבעת 3.

האישה הגישה כנגד האיש תובענות למזונות קטין, אבהות ומשמורת בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, אשר, ככל הנראה, עדיין תלויות ועומדות.

התובענה שבפניי, אשר עניינה תביעה נזיקית של התובע כנגד האישה והוריה בגין הסתרה, לכאורה, של מצבה הרפואי של האישה בטרם הנישואין, הוגשה בראשיתה לבית המשפט השלום בירושלים.

כאמור, קבעה כב' השופטת אנה שניידר כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ולנוכח העובדה שמקום מגוריהם האחרון של הצדדים היה בירושלים הועבר התיק לבית משפט זה.

עוד הוסיפה כב' השופטת בהחלטתה כי " אין באמור כדי למנוע מהצדדים להגיש בקשה לאיחוד הדיונים ובית המשפט לענייני משפחה בירושלים יכריע בשאלה".

לאחר העברת הדיון למותב זה, הגישו הנתבעים בקשה לאיחוד התובענות והעברת תיק זה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. הנתבעים ציינו כי בין התובע לנתבעת 3 מתנהלים הליכים בבית המשפט בכפר סבא ודיון בעניינם קבוע ליום 10.11.10 בפני כב' השופטת מ' קראוס.

התובע בתגובתו לבקשה, טוען כי בני הזוג התגוררו עובר לפרידתם בירושלים, ומשכך הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית משפט זה. בנוסף, טוען האיש כי משהועברה התביעה לבית משפט זה, אין להעבירה עוד.

הנתבע הוסיף וטען, כי מ דובר בתביעת נזיקין "רגילה" שאין בינה לבין ענייני המשפחה דבר, ועל כן אין חיסרון בכך שהיא תתברר בבית משפט אחר ולא באותו בית משפט הדן ביתר ענייניהם של הצדדים. כן טען התובע כי עדי התביעה מתגוררים באזור ירושלים והטרחה בהגעה לכפר סבא תמנע את העדתם.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי סבור אני שיש להיעתר לבקשה לאיחוד התובענות ולהעביר תובענה זו לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, ולהלן אבהיר את עמדתי.

שתי הוראות חקיקה הן המתוות את המסגרת הנורמטיבית של הדיון: סעיף 6(ד) ל חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995 ותקנה 258ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות). הוראת חוק נוספת עמה יש להתעמת היא זו הקבועה בסעיף 79 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט). ומכאן אעבור לבחינת הסוגיה, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

סעיף 6(ד) לחוק בתי המשפט למשפחה קובע בהאי לישנא:

"תובענה חדשה בעניני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם, אלא אם הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה אחרת".

תקנה 258ג(ד) משלימה הוראה זו וקובעת:

"...ראה בית המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בענינם, בין שנסתיים הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט ..."

שתי הוראות חקיקה אלה, הדיוניות באופיין, מעגנות את הרעיון העומד בבסיס בית המשפט לענייני משפחה, לפיו מכלול הסכסוכים של המשפחה יידונו בפני שופט אחד.