החלטה 7444/14, 7445/14

א.             שני עררים לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, המופנים כנגד החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בתיק מ"ת 3124-07-14: עררו של יוסף אלטורי (בש"פ 7445/14, להלן העורר 1), המופנה כנגד החלטה מיום 7.10.14 (השופט א' פורג), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. עררו של פואד אלטורי (בש"פ 7444/14, להלן העורר 2), המופנה כנגד החלטה מיום 7.8.14 ((השופטת ו' מרוז), במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העוררים, וכנגד החלטה מיום 28.9.14 (השופטת ד' עטר), במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר 2 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. עניינה של הפרשה – קשירת קשר ונסיון שוד בנסיבות מחמירות. 

רקע והליכים

ב.             ביום 1.7.14 הוגש כנגד העוררים כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיפים 332(2) ו-29 לחוק ונסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 סיפא לחוק; לעורר 1 יוחסה עבירה נוספת של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. לפי המתואר, עובר ליום 12.6.14 קשרו העוררים ואחרים שזהותם אינה ידועה (וביחד יכונו להלן השותפים) קשר לשדוד את ג'מעאן שעבאן (להלן המתלונן), בעודו מוביל אל הבנק כספים מסניפי חברת "סופר ברקת" (להלן החברה) בה הוא מועסק. על פי הנטען, ביום 9.6.14 עקב העורר 2 אחרי המתלונן במטרה ללמוד את דרכי פעולתו במקום העבודה; כן הצטיידו העוררים בשני כלי רכב – טויוטה (להלן רכב הטויוטה) שנשכר על-ידי העורר 2, ורכב נוסף – ובשתי מערכות בגדים, לרבות כיסויי פנים וכפפות. כנטען, בבוקר יום 12.6.14 אסף המתלונן כספי פדיון מ-8 סניפים שונים והגיע למשרדי החברה לצורך תיעודם וספירתם. באותה עת התקשר העורר 2 למתלונן ושאל אותו למקום הימצאו. בסמוך לכך, הגיעו השותפים לאזור משרדי החברה בשני כלי הרכב. המתלונן יצא ממשרדי החברה כשברשותו כספי המזומנים אותם החזיק בתיק גב הקשור לגבו ולמתניו, ונסע על אופנועו לכיוון הבנק. אחד השותפים אשר נהג ברכב הטויוטה הבחין במתלונן והחל לנסוע אחריו, ותוך כדי נסיעה פגע באופנועו בכוונה להפילו, ונמלט ברכבו מן המקום. כתוצאה מן הפגיעה נפל המתלונן אל הכביש בעוצמה, ובאותה עת יצאו העורר 1 ושותף נוסף מן הרכב הנוסף, לבושים בבגדים שהוכנו כאמור, רצו אל עבר המתלונן וניסו לתלוש את התיק מעל גבו. שוטר ששהה בסמוך למקום נזעק לזירת האירוע ומשהבחין בשותפים צעק לעברם לעצור וירה מנשקו יריית אזהרה. השותף הנוסף נס מן המקום ואולם השוטר הצליח להשתלט על העורר 1. לאחר שאחז בו השוטר ובקש לאזקו, ניסה העורר 1 להימלט, והשוטר נאלץ להשתמש בתרסיס גז כדי לרסנו ולאזקו.

ג.              עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים. נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמת העוררים (כפי שיפורט בהמשך). כן טענה המשיבה, כי קיים חשש סביר ששחרור העוררים יביא לסיכון שלום הציבור, ובפרט לסיכון שלומו של המתלונן, וכן כי מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שעניינו ביצוע עבירה באלימות חמורה או באכזריות תוך שימוש בנשק קר או חם. כן נטען, כי נסיונו של העורר 1 לברוח מלפיתת השוטר מעיד על סכנה להימלטותו. לבסוף צוין, כי לעורר 1 עבר פלילי בעבירות זהות, בגינן נדון למאסר בפועל ומאסר על תנאי.

ד.             בהחלטתו מיום 7.8.14 קבע בית המשפט (השופטת - כתארה אז - מרוז), כי יש שלל ראיות ישירות ונסיבתיות המבססות את המיוחס לעוררים, ובין היתר הודעתו של המתלונן, לפיה קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין העורר 2, אשר עבד גם הוא בחברת "סופר ברקת" טרם האירוע; דו"ח של פקח עירייה, לפיו נחזה העורר 2 מסתובב לידי משרדי החברה 3 ימים לפני האירוע; תיעוד ממצלמת אבטחה, ממנו עולה כי רכב הטויוטה ארב למתלונן מחוץ למשרדו; שיחת הטלפון בין העורר 2 לבין המתלונן בדקות הסמוכות לאירוע, במהלכה שאל העורר 2 את המתלונן למקום הימצאו; פריטי הלבוש בהם הצטיידו העוררים – בעיצומו של קיץ – אשר נועדו להסוות את מראה פניהם וממדי גופם; עדותו של המתלונן, לפיה הבחין ברכב הטויוטה אשר נסע בעקבותיו במהירות גדולה; התנהגותם של העוררים במהלך חקירתם, ובכלל זה שתיקתו של העורר 1 בחקירתו הראשונה, הסבריו הכושלים לבגדים החמים והכפולים, היעדר הסבר לאיכונו של העורר 2 במקום האירוע, ותרגיל חקירה, במסגרתו תהה העורר 2 בפני חשוד נוסף כיצד נתפס ואף ביקש לתאם עמו פרטים הקשורים ליום האירוע. נאמר, כי באלה הונחה תשתית ראייתית מוצקה לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים. עוד קבע בית המשפט, כי הנסיבות החמורות בהן ביצעו העוררים לכאורה את השוד מעידות על מסוכנות, המולידה על פניה עילת מעצר, ואולם ראוי בנסיבות לבחון קיומה של חלופת מעצר; בהתאם לכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינם.

תסקיר והחלטה בעניינו של העורר 1

ה.             ביום 3.9.14 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר 1. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם בעל דפוסים עברייניים, החוזר ומסתבך, והמתאפיין בחוסר יציבות, חוסר גבולות, היעדר יכולת להכיר בקשייו והיעדר גורמי תמיכה. כן התרשם שירות המבחן מרמת סיכון גבוהה למעורבותו של העורר 1 בהתנהלות אלימה וחמורה. שתי חלופות המעצר שהוצעו – שחרור לבית הוריו ושחרור לבית אחותו ובעלה המתגוררים ברהט – נדחו, בשל ההתרשמות כי גורמים אלה אינם ערוכים להתמודד עם הקשיים העלולים להתגלע בפיקוח במעצר בית. בדיון שהתקיים ביום 8.9.14 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, כיון שהתסקיר הראשון נערך על בסיס מפגש של העורר 1 עם קצין מבחן שאינו דובר ערבית, היא שפת אמו. בתסקיר המשלים מיום 22.9.14 התרשם שירות המבחן כי לא חל שינוי מהותי בהתייחסותו של העורר 1 לסיכון הנשקף ממנו, ולפיכך לא בא בהמלצה לשחררו ממעצר. בדיון ביום 22.9.14, ביקש בא כוחו החדש של העורר 1 כי בית המשפט יורה לשירות המבחן להעריך מספר חלופות שהוצעו ולא זכו להתייחסות בתסקיר המשלים. בית המשפט אכן הורה על עריכת תסקיר נוסף ואחרון. בתסקיר מיום 2.10.14 בחן שירות המבחן חלופת מעצר בדמות שחרורו של העורר 1 לבית אחותו בכפר קאסם, ואולם חזר על עמדתו הקודמת. נוכח האמור, בהחלטה מיום 7.10.14 הורה בית המשפט (השופט פורג) על מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים.

תסקיר והחלטה בעניינו של העורר 2

ו.              ביום 8.9.14 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר 2. שירות המבחן התרשם, כי העורר 2 נוהג לפעול תוך שימוש בדפוסי התנהגות בעיתיים, מתוך רצון להשגת רווחים מידיים וללא התחשבות בהשלכות מעשיו. נאמר גם, כי המפקחים שהוצעו – רעייתו, אחיה ודודו של העורר 2 – אינם מודעים לבעייתיות בהתנהלותו, ועל כן יתקשו לזהות מצבי סיכון ולמנעם. על יסוד האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. בדיון מיום 8.9.14 הציע בית המשפט כי ייערך תסקיר משלים שיבחן חלופת מעצר הולמת בפיקוח מתאים, וביום 16.9.14 התקבל תסקיר כאמור, במסגרתו נבחנו שלושה מפקחים פוטנציאליים – חמיו של העורר 2, אביו ודודו. שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר 2 לבית חמיו בלוד, בפיקוח חמיו וגיסו, באיזוק אלקטרוני ובליווי פיקוחו של שירות המבחן למשך מחצית שנה. בית המשפט לא קיבל את המלצת השירות, שכן נוכח עדותו של חמי העורר 2 – במהלכה סתר עצמו פעמיים – לא ראה לסמוך עליו כמפקח; נאמר, כי אם יוצעו מפקחים נוספים, ייבחנו על-ידי השירות. ביום 23.9.14 התקבל תסקיר מעצר משלים, בו הומלץ על שחרורו של העורר 2 לבית אחותו – מורה בבית ספר יסודי הנמצאת בשבתון ולומדת לתואר שני – ובעלה בכפר קאסם, תוך שצוין כי יש בהסדר זה כדי להרחיקו מן החברה השולית בלוד, עיר מגוריו. בהחלטה מיום 28.9.14 לא קיבל בית המשפט את חלופת המעצר בבית אחותו של העורר 2, תוך שציין כי האחות, הגיס ואבי הגיס אינם בקיאים בפרטי העבירות המיוחסות לו, ולא יוכלו להציב לו גבולות כנדרש. על יסוד האמור הורה בית המשפט (השופטת עטר) על מעצרו של העורר 2 עד לתום ההליכים.