תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב-יפו
|
7359-09
10/09/2014
|
בפני השופט:
שמואל טננבוים
|
| - נגד - |
תובע:
מישאל מנחם
|
הנתבעת:
מקוה ישראל-כל ישראל חברים
|
| החלטה |
1.זוהי בקשה למתן פסיקתא שהוגשה על ידי התובע.
2.בפסק דינו של הנשיא שפיצר (כתוארו אז) מיום 2.8.11 פורטו ההסכמות בין הצדדים באשר לסכומים אותם חבה הנתבעת לתובע. נוכח המחלוקת בין הצדדים, הסכימו הצדדים, כי ביחס להפרש הסכומים בין חישובי התובע לבין חישובי הנתבעת, יפסוק בית הדין על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט כדן יחיד וללא הנמקה.
בפסק הדין קבע הנשיא שפיצר, כי בנוסף לסכומים שהנתבעת הסכימה שהיא חבה לתובע, היא תשלם סך של 60,000 ₪ כהפרש פיצויי פיטורים כשלסכום האמור התווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ומיום 1.4.11. עוד נקבע בפסק הדין, כי מהסכום האמור יקוזזו דמי שכירות עבור שהיית התובע בדירת השירות עד ליום 31.7.11 בסכום של 24,500 ₪.
3.התובע הגיש בקשה לבית הדין בטענה, כי לא שולמו מלוא הסכומים וכי בדעתו לפנות ללשכת ההוצל"פ ולצורך זה זקוק הוא לקבל פסיקתא המסכמת באופן אריתמטי את הסכומים שעל הנתבעת לשלם מכח פסק הדין.
הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה שעל פיו, עמדת הממונה על השכר, היא מנועה מלשאת בגילום המס על פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובע וכי פסק הדין אינו מתייחס כלל לסוגיית הגילום. לפי טענה זו, אין מקום ליתן את הפסיקתא כמבוקש.
4.מכח תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, רשאי בית המשפט לערוך פסיקתא שתכיל את מספר התיק, מועד ההחלטה, שמות בעלי הדן ומענם, הסעד או הכרעה אחרת שניתנו והוצאות המשפט שנפסקו. הפסיקתא אינה אמורה לפרש את פסק הדין אלא לשקף את ההכרעה האופרטיבית העולה ממנו.
משכך, טענות הנתבעת באשר לפרשנות פסק הדין, אין מקומן במסגרת הבקשה למתן פסיקתא. התובע זכאי איפוא למתן הפסיקתא המשקפת את ההכרעה האופרטיבית שבפסק הדין. ככל שלנתבעת טענות בדבר פרשנותו של פסק הדין, הרי שעליה להעלות טענות אלו במסגרת הראויה.
פסיקתא כמבוקש ניתנת בנפרד.
ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ד, (10 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.