החלטה 6683/14

             לפנַי בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ב-90 ימים נוספים החל מיום 22.10.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 43664-01-14 בבית משפט השלום ברחובות, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.          כתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום ברחובות ביום 22.1.2014, מייחס למשיב עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה). על פי האמור בכתב האישום, ביום 2.10.2013 בשעה 13:10 לערך נפגש המשיב בעיר יבנה עם נ', סוכן משטרתי סמוי אשר פעל באותה עת במטרה לרכוש סמים מסוכנים מסוחרי סמים (להלן: הסוכן). במהלך הפגישה הציע המשיב לסוכן לקנות ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין. הסוכן מסר כי הוא צריך רק 50 גרם מהסם האמור, והשניים סיכמו על תמורה של 400 ש"ח לגרם. בהמשך לאמור לעיל, ביום 3.10.2013 בשעה 15:20 או בסמוך לכך, בעיר יבנה, לאחר שהמשיב מסר לסוכן כי נותרו ברשותו רק 20 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין, מכר המשיב 19.35 גרם נטו של סם מסוכן מסוג קוקאין לסוכן וקיבל תמורתם 8,000 ש"ח. במעשיו המתוארים סחר המשיב בסם מסוכן מסוג קוקאין.  

תמצית הליכי המעצר

2.          בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ובין היתר: עדות הסוכן, עימות שנערך בין הסוכן למשיב, האזנות סתר לשיחות והקלטות של המפגשים בין המשיב לסוכן. בנוסף נטען כי בנסיבות העניין – לנוכח המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום; לנוכח עברו הפלילי, שכולל עשר הרשעות קודמות, חמש מתוכן בגין עבירות על פקודת הסמים; ולנוכח העובדה כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום פחות מחודשיים לאחר שחרורו ממאסר ממושך בן 42 חודשים אותו ריצה בגין עבירות סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – קמה חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בנוסף נטען כי נגד המשיב קמה עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין לנוכח מעשיו. לבסוף צוין כי נגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי למשך 24 חודשים, בין היתר בגין כל עבירת סמים מסוג פשע.

3.          ביום 12.2.2014 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען לקיומה של חולשה בהן. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב והורה על מעצרו עד תום ההליכים, בציינו כי למשיב 11 הרשעות קודמות, בין היתר בתחום הסמים, כשהרשעתו האחרונה היא מחודש מרץ 2011 בעבירות סמים ובגינה נדון ל-42 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי.

קצב התקדמות התיק העיקרי

4.          ביום 22.1.2014 בוצעה הקראה פורמלית, אך ב"כ המשיב ביקש להשיב לכתב האישום במועד אחר. דיונים שנקבעו להמשך חודש ינואר 2014 ולחודש פברואר נדחו לבקשת ב"כ המשיב. גם דיון שנקבע לתחילת חודש מרץ 2014 נדחה לבקשת ב"כ המשיב, לנוכח פגישת הידברות בין הצדדים שנקבעה כשבוע לאחר מכן. בית המשפט קבע דיון לקראת סוף חודש מרץ 2014, אך גם מועד דיון זה נדחה לבקשת ב"כ המשיב, בהסכמת המבקשת, למועד נדחה לאחר חג הפסח, וזאת לנוכח הודעת המבקשת כי קיימים חומרי חקירה נוספים. לפיכך נקבע מועד נוסף ליום 27.4.2014.

5.          ביום 8.4.2014 הגיש ב"כ המשיב בקשה דחופה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). ב"כ המשיב טען כי המבקשת לא ביקשה ארכה להוצאת תעודת חיסיון; כי לא הומצאה לו כל פרפרזה אודות המידע; וכי המענה לכתב האישום קבוע ליום 27.4.2014, כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. המבקשת טענה בתגובתה כי עקב טעות ועקב היותו של התיק דנן חלק מפרשה רחבת היקף לא הוגשה בקשת ארכה להוצאת תעודת חיסיון, וכי היא עושה מאמץ על מנת שתעודת החיסיון תתקבל עוד לפני חג הפסח. ביום 27.4.2014 הודיע ב"כ המשיב כי תעודת החיסיון התקבלה, ולכן הוא לא יעמוד על בקשתו לקבלת חומרי חקירה, אך ביקש דחייה משמעותית כדי לעבור על חומר החקירה שצפוי להתקבל מהמבקשת. ב"כ המבקשת ציין כי המשיב עצור מחודש ינואר וביקש לשריין מועדים לשמיעת ההוכחות על מנת למנוע דחיות נוספות. בית המשפט קבע את הדיון ליום 1.6.2014.