החלטה 6671/14

           לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' שריזלי) בעמ"י 7178-10-14 מיום 5.10.2014, בה דחה בית המשפט את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' גת) במ"י 41586-09-14 מיום 2.10.2014 בה הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד ליום 6.10.2014 בשעה 12:00.

רקע והליכי המעצר

1.        המבקש נחשד במעורבות ברצח המנוחה רים מוסלמי ז"ל. החל משלהי חודש אוגוסט 2014 זומן המבקש למספר חקירות בנושא זה, ושוחרר לביתו עם סיומן. ביום 16.9.2014 המבקש נעצר. הוא הובא לפני בית משפט השלום (השופט י' גת) למספר דיונים בבקשת המשיבה להארכת מעצרו. הדיון הראשון בבקשה להארכת המעצר נערך ביום 17.9.2014, ולאחריו התקיימו דיונים נוספים בימים 22.9.2014, 24.9.2014 ו-28.9.2014, ובתומם הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המבקש. בהחלטותיו אלה קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית המבססת חשד סביר כי המבקש ביצע את העבירות בביצוען נחשד. אולם, בהחלטתו מיום 24.9.2014 העיר בית המשפט כי באם לא תבצע היחידה החוקרת פעולות חקירה מסוימות אשר היא ציינה כי בכוונתה לבצע, ישקול הוא להורות על שחרור המבקש ממעצר. בהחלטתו מיום 28.9.2014 ציין בית המשפט כי על אף החלטתו הקודמת לא ביצעה המשיבה את פעולות החקירה הנדרשות, וכי החקירה הניבה התקדמות ראייתית מועטה בלבד בעניינו של המבקש. בית המשפט הוסיף כי להתפתחות החקירתית היחידה שאירעה מאז ניתנה החלטתו הקודמת "לא ניתן לייחס משקל ניכר בשלב זה". בית המשפט קבע כי עד לתום תקופת הארכת המעצר:

"מתבקשת היחידה החוקרת לבצע את פעולות החקירה המהותיות שנותרו לביצוע בעניינו של החשוד. היה ומפעולות אלו לא תעלה התקדמות משמעותית בעניינו של החשוד אורה על שחרורו של החשוד בתנאים בדיון הבא".

2.        ביום 30.9.2014 נערך דיון בבקשתה החמישית של המשיבה להאריך את מעצרו של המבקש, ובתומה דחה בית המשפט את הבקשה והורה על שחרור המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי הראיות בעניינו של המבקש אינן מבססות אלא חשד ראשוני אשר אינו מצדיק, בשלב זה ולאור התמשכות הליכי החקירה ללא שנאספו ראיות משמעותיות נוספות, את המשך מעצרו של המבקש. כן קבע בית המשפט כי מחומר הראיות שהוצג לפניו עולה חשד לכאורי לביצוע עבירת אי מניעת פשע בלבד, אך לא לביצוע עבירת הרצח בביצועה נחשד המבקש מלכתחילה. אומר בית המשפט:

"בתיק דנן קיים חשד סביר ראשוני למעורבות כלשהיא של החשוד במעשה. מאז ההתפתחות האחרונה בעניינו של החשוד אשר ביססה חשד סביר ראשוני זה, לא חוזק החשד הסביר בעניינו של החשוד. למעשה, הראיות שהלכו והצטברו בתיק, הלכו ונחלשו במידה מסוימת, וזאת ככל שהדברים נוגעים למעורבות פלילית במעשים עצמם. נכון לעכשיו, הראיות מכוונות, לכאורה, ולכל היותר, לעבירה מסוג של אי מניעת פשע. מצב דברים זה היה קיים כבר לפני שתי הארכות.

...

עיון בדו"ח הסודי, במ/1, מעלה, כי לא חלה התקדמות משמעותית בענין החשדות כנגד החשוד והחשד הסביר הראשוני בעניינו נותר כפי שהיה. בחנתי גם את ההתפתחות האחרונה שהוצגה לעיוני בהארכת המעצר הקודמת וסבורני, כי, בשלב זה, התפתחות זו קשורה לחשוד דנן אך בצורה ערטילאית. בסיכומם של דברים, אנו ניצבים כיום במצב שבו נותרנו עם חשד סביר ראשוני שאין בו די, בשלב זה, להורות על המשך מעצרו של החשוד מאחורי סורג ובריח".

3.        המשיבה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (השופטת ד' שריזלי), אשר קיבל את הערר והורה, ביום 1.1.2014, על הארכת מעצרו של המבקש. בית המשפט קבע כי חומר הראיות שהוצג לפניו מגלה כי "אכן קיים חשד סביר שהחשוד מעורב במיוחס לו, ולא רק בחשד לאי מניעת פשע". כן קבע בית המשפט כי "שגה השופט קמא בקביעה שיש היחלשות מסוימת בעוצמת הראיות כנגד" המבקש.

4.        ביום 2.10.2014 הובא המבקש לבית משפט השלום (השופט י' גת) לדיון בבקשתה השישית של המשיבה להארכת מעצרו, ובתומו קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על מעצרו של המבקש עד ליום 6.10.2014 בשעה 12:00. בית המשפט חזר בהחלטתו על עמדתו הקודמת לפיה חומר הראיות אינו מצדיק את הותרת המבקש במעצר, אך קבע כי אין לו "אלא לקבל בהכנעה את קביעתו של בימ"ש המחוזי". המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי - אשר דחה את הערר – ומכאן הבקשה שלפנינו.