החלטה 5728/14

 1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.6.2014 (ע"א 34379-01-12, השופט הבכיר ג' גינת). פסק דין זה קיבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 9014-02-10, השופט מ' תמיר).

רקע והליכים קודמים

2.        מקורו של הסכסוך בין הצדדים בשתי הלוואות שנטל המבקש מהמשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק) בשנת 2009 בסך כולל של 230,000 שקל. כספי ההלוואות נועדו לממן רכישת כלי רכב מחברת אקסקלוסיב מוטורס בע"מ (להלן: אקסקלוסיב) בבעלותו של מאיר רותם חכמון (להלן: חכמון). הבנק הציע הלוואות בתנאים משופרים לצורך רכישת כלי רכב מאקסקלוסיב, לאחר שחכמון הציג עצמו בפני הבנק כמנהל סוכנות משנה של מכשירי תנועה בע"מ וביקש כי הבנק יקל בתנאי ההלוואה שהוא נותן ללקוחותיו.

3.        בעת נטילת ההלוואות ולצרכיה חתם המבקש בסניף של הבנק על אסופת מסמכים. בין היתר, הוא חתם על תעודת רישום משכון על כלי הרכב לטובת הבנק (להלן: מסמך המשכון) ועל כתב התחייבות להעברת מלוא סכום ההלוואה לאקסקלוסיב מוטורס (להלן: כתב ההתחייבות). במסגרת עסקת הרכישה של כלי הרכב העביר המבקש גם סכום בסך 45,000 שקל לאקסקלוסיב. כלי הרכב הוזמן מחו"ל ומועד הגעתו לארץ נקבע למועד מאוחר יותר במספר חודשים.

4.        בסמוך למועד שבו המבקש היה אמור לקבל את כלי הרכב התברר לו כי הוא נפל קורבן למעשה הונאה של חכמון ושל אקסקלוסיב. בהמשך לכך, ומשנודע גם לבנק אודות מעשה התרמית, העמיד הבנק את ההלוואות שנטל המבקש לפירעון מלא ומיידי.

5.        המבקש והבנק הגישו תביעות הדדיות זה כנגד זה, ואלו נדונו במאוחד בבית משפט השלום. המבקש טען כי הבנק התרשל בכך שהציג בפניו מצגים אשר גרמו לו לבטוח במהימנותה של אקסקלוסיב ולבצע עמה את עסקת רכישת הרכב. על כן, הוא תבע מן הבנק סכום של 69,038 שקל, שכלל בעיקר את הכספים שהשקיע בעסקה. עוד טען המבקש כי אין לחייב אותו בפירעון ההלוואות שנטל מהבנק. תביעתו של הבנק, לעומת זאת, עמדה על סכום של 230,895 שקל ובה נטען כי על המבקש להשיב לבנק את הסכום שנטל במסגרת ההלוואות.

6.        ביום 31.12.2011 נתן בית משפט השלום פסק דין בתביעות שהגישו המבקש והבנק. בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש, וקיבל את תביעתו של הבנק. בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הוכיח שהבנק התרשל בהתנהלותו בקשר לעסקת הרכישה מאקסקלוסיב. בית משפט השלום הצביע על כך כי הבנק הסתמך באופן סביר על עסקאות קודמות שבוצעו באמצעותו עם חכמון ואקסקלוסיב; כי עובדת הבנק שהמליצה למבקש על נטילת ההלוואה לצורך רכישת הרכב היא גם קרובת משפחה שלו, ועשתה כן במסגרת שיחה פרטית שהתנהלה מחוץ לשעות העבודה; וכי המבקש ידע על אלו מסמכים הוא חותם בעת נטילת ההלוואה. על כן, בית משפט השלום הורה למבקש לשלם לבנק 230,895 שקל כהחזר של כספי ההלוואות שניתנו לו.

7.        המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובו הוא שב וטען שהבנק הפר את חובת הזהירות שהוא חב כלפיו כלקוח. המבקש לא חלק על כך שנטל הלוואות בסכום שאותו תבע הבנק, אך טען שהבנק הוא שצריך לשאת באחריות לנזקים שנגרמו בשל התרמית של חכמון. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, המבקש הגיש בקשה להוספת ראיה הנוגעת להסדר טיעון שנחתם עם חכמון בהליך הפלילי שהתקיים נגדו (ת"פ 582-11-09, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו). המבקש טען כי ניתן ללמוד ממנו כי חכמון השיב לבנק סכום כסף. הבנק התנגד להגשת הבקשה וסבר שממילא אין בה כדי לסייע למבקש.

8.        ביום 15.6.2014 קיבל בית המשפט המחוזי בחלקו את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, אך ביסס עליהם קביעות משפטיות שונות. במסגרת כך, בית המשפט המחוזי סבר שהבנק אכן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המבקש בשים לב לשני ממצאים שקבע בית משפט השלום ביחס למסמך המשכון ולכתב ההתחייבות. ראשית, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שמסמך המשכון אשר עליו חתם המבקש לא היה תקף, משלא צוינו בו מספר הרישוי או מספר השלדה של הרכב הממושכן (כנדרש בתקנה 5(ג) לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשנ"ד-1994). בהקשר זה, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש היה רשאי להניח כי מדובר במסמך תקף לרישום משכון, אשר מעיד על כך שהבנק זיהה ואיתר את כלי הרכב שלגביו עתיד להירשם משכון. שנית, בית המשפט המחוזי נדרש לכך שכתב ההתחייבות אשר עליו חתם המבקש היה מזויף במובן זה שנשא כותרת ולוגו של "מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ" חרף העובדה שהמסמך לא נכתב מטעמה של חברה זו ושהחתימה עליו הייתה של אקסקלוסיב. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שהמסמך הוכן על-ידי אקסקלוסיב (ואף זויף על-ידה) הוא נמסר למבקש בבנק כחלק ממסמכי ההלוואה ללא הסבר מתאים. בית המשפט המחוזי אף הביא בחשבון את העובדה שהבנק הקים ועדת בדיקה בעקבות מעשה התרמית, וכי מסקנותיה של ועדת הבדיקה לא הובאו בפניו. בית המשפט המחוזי קבע אפוא שהבנק התרשל בהתנהלותו כלפי המבקש בנסיבות העניין. לצד זאת, הוסיף בית המשפט המחוזי כי אף המבקש נהג בחוסר זהירות וכי הוא נושא באחריות חלקית לנזקיו. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי על הצדדים לחלוק בנזק שנגרם למבקש באופן שווה, והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על-מנת שיקבע את גובה הנזק.

בקשת רשות הערעור