בש"פ
בית המשפט העליון
|
4738-14
14/07/2014
|
בפני השופט:
י' עמית
|
- נגד - |
העורר:
ראמי גזאוי עו"ד דוד יפתח
|
המשיבה:
מדינת ישראל עו"ד דפנה שימול
|
החלטה |
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר) מיום 12.6.2014 במ"ת 31615-03-14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
1. נגד העורר הוגש ביום 17.3.2014 כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וניסיון לרצח (תשע עבירות) לפי סעיף 305(1) לחוק.
2. על פי הנטען בכתב האישום, העורר ניהל משנת 2006 רומן עם אחותה של אשתו, ארוא תכרורי (להלן: ארוא), שהייתה נשואה ללואי תכרורי (להלן: המתלונן או הבעל) משנת 2003 ועד לגירושיהם ביום 27.1.2014. במהלך הקשר בין העורר לארוא נטען כי העורר הפעיל עליה תחבולות ולחצים שונים על מנת שתבטח בו ותעשה כדבריו.
החל משנת 2012 התחזה העורר באמצעות שליחת מיסרונים לגב' אורלי שני, חברתו לעבודה במשרד הפנים. כחלק מכך, פעל לרכוש את אמונה של ארוא, שסברה כי אורלי היא חברתה. בדמותה של אורלי, שכנע את ארוא לעשות עבורו פעולות שונות, לרבות אקטים מיניים, מתן כסף וכן הרעלת המתלונן. בין השאר, תחת לחציו הישירים והעקיפים של העורר, ארוא נטלה בשנת 2013 תכשיטי זהב בשווי 360,000 ₪ שקיבלה בחתונתה מהכספת שהייתה בבית הורי המתלונן ומסרה אותם לעורר; לוותה 60,000 ₪ מהבנק והעבירה לעורר; ונתנה לעורר כ-5000 ₪ מקופת חסכון של ילדיה.
לפי עובדות האישום הראשון, בשנת 2008 העורר פנה לחברו בשם בלאל וביקש כי יסייע לו למצוא אשה שתפתה את המתלונן ותקליט אותו בעת ביצוע אקט מיני על מנת שיוכל לסחוט אותו. בלאל יצר קשר עם פלונית בשם ש', ובהתאם לתוכנית, היא הקליטה את שיחותיה הטלפוניות עם המתלונן וכן את המפגש ביניהם, שכלל אקט מיני ברכבו של המתלונן. לאחר מכן העבירה את ההקלטות הנ"ל לאדם שנפגש עמה, שזהותו אינה ידועה לה. העורר, שקיבל לידיו את ההקלטות, שלח אותן כעבור מספר ימים אל המתלונן. לאחר מכן, פנו אל האחרון במועדים שונים מספר גברים שזהותם אינה ידועה, וניסו להניעו לשלם להם עשרות אלפי שקלים, תוך איום שאם לא יעשה כן ישליכו על ביתו רימונים. המתלונן לא נענה לסחיטה.
לפי עובדות האישום השני, עובר לחודש מאי 2013, העורר וארוא קשרו קשר לרצוח את המתלונן תוך שימוש ברעל. תחילה, העורר דאג כי ארוא תשמע את ההקלטות של המתלונן בהן תועדה בגידתו כדי לעורר את זעמה ולשכנעה לשתף עמו פעולה. בשלוש הזדמנויות שונות החל מאותו מועד, העורר נפגש עם ארוא ומסר לה רעל מסוג זריו אורגני (אורגאנו פוספט) ששימש להרעלת המתלונן, והסביר לה כיצד עליה לטחון את הרעל ולהחדירו למזון של המתלונן. במהלך החודשים מאי עד דצמבר 2013, לפחות בתשע הזדמנויות שונות, ארוא הגישה למתלונן אוכל ושתיה לתוכם החדירה את הרעל במינונים שונים. באותן פעמים, זמן קצר לאחר שהמתלונן אכל ושתה את המזון המורעל, הוא חש ברע, סבל מטשטוש ראיה, סחרחורות, כאבי בטן, שלשולים והקאות עזים והובהל לבית החולים. באחת הפעמים, הוחדרה כמות רעל גדולה למזון ומצבו של המתלונן הדרדר במהירות. הוא הובהל לבית החולים מאיר שם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. המתלונן שוחרר מבית החולים לאחר כשבוע.
לאחר כל אירוע של הרעלת המתלונן, ארוא עדכנה את העורר ודיווחה לו על מצבו הרפואי. העורר הורה לארוא, בין היתר באמצעות המסרונים ששלח כשהוא מתחזה לאורלי, להמשיך ולתת למתלונן רעל ויעץ לה להחדיר את הרעל למזונו בעת שישהו בבית הוריו של המתלונן, על מנת להרחיק ממנה את החשד. כשנודע למתלונן באשפוזו האחרון כי התסמינים מהם סבל מקורם בהרעלה, הוא עזב את ביתו, התגרש מארוא, וכעבור מספר ימים הגיש תלונה למשטרה, מה שהוביל למעצרם של העורר ושל ארוא.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים נוכח חזקת המסוכנות בעניינו והחשש כי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, בין היתר לאור אופיין של העבירות המיוחסות לו הכרוכות במניפולטיביות, תחכום וערמומיות.
ביום 24.4.2014 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. שירות המבחן עמד על הפער בין האופן החיובי בו הציגו העורר ואשתו (אחותה של ארוא) את מערכת היחסים הזוגית ביניהם, לבין ההתנהגות המיוחסת לעורר, המאופיינת במניפולטיביות והסתרה, והשלכותיה על הקשר הזוגי. שירות המבחן התרשם מהעורר כאדם בעל יכולת וורבלית גבוהה שמנסה להרשים את הסביבה, אך הוסיף כי ניכרת בעיה של גבולות בקשר עם נשים בכלל ובפרט בתוך המערכת המשפחתית, וכי נראה שהעורר מתקשה להתייחס לדפוסיו הבעייתיים ולעולמו הרגשי. להערכת שירות המבחן קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה, ואם תבוצע אלימות חומרתה תהיה גבוהה. בנסיבות אלה, על אף שהתרשם מהתגייסותם וממחויבותם של המפקחים שהוצעו, העריך שירות המבחן כי היכרותם את נתוניו והתנהלותו של העורר שטחית ביותר וכי אין הם מתייחסים באופן ענייני לסיכון בהתנהלותו.